ביקורת: הא-הא, בית צבי ברמת גן – מחזה נוקב ומרגש על העולם המטורף שאנו חיים בו

מאת חיים נוי

"הא הא" הוא מחזה מיוחד, נוקב ומרגש, העוסק בעולמנו המטורף מנקודת מבטה של צעירה העומדת להשתחרר מאשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי. יגאל זקס ביים בבית צבי ברמת גן הצגה מעניינת , המבוצעת בכישרון רב בידי להקת השחקנים המוכשרים.

הסופרת הבריטית ג'ניפר דאוסון (שמתה לפני 12 שנים) כתבה את ספר הביכורים שלה בשנת 1961 לאחר שלקתה בהתמוטטות עצבים ואושפזה בבית חולים בעיר אוקספורד. לאחר החלמתה, השתקמה ולמדה עבודה סוציאלית ועבדה בבית חולים לחולי נפש. ספרה עורר התעניינות ציבורית נרחבת וזכה בפרס ספרותי חשוב בבריטניה. המחזאי והמפיק האנגלי ריצ'ארד האייר (49) כתב את המחזה על סמך הספר והוא הועלה בלונדון בשנת 1968. המחזה הופק ברחבי העולם וגם בישראל הועלה מספר פעמים, בבתי ספר למשחק ובתיאטרון החאן.

יש הרואים במחזה ובספר מעין השתקפות אוטוביוגרפית של הסופרת . העלילה עוסקת בג'וזפין, צעירה בריטית שעומדת לפני שחרור משהות בבית חולים לחולי נפש, שם אושפזה לראשונה באשפוז כפוי ואחר כך החלה בתכנית שיקום. הצעירה שלקתה בפיצול אישיות מנסה להשתלב בחברה, מציצה מבעד לחלון הסימבולי , שם נשקפים החיים שבחוץ. המחזה עוסק ביחסיה עם אלסדייר, מטופל אחר במוסד, האחות האחראית עליה , הלנה חברתה מהאוניברסיטה המגיעה לבקרה ויחסיה עם קייטי, מאושפזת אחרת במחלקה.

התמהיל הזה של ניסיונותיה הנואשים של הצעירה לשוב ולהשתלב בחברה הוא מורכב וטעון עליות ומורדות. סיפור התאהבותה באלסדייר , מעניק צביון נוסף לרוח ההצגה , אך הוא מטלטל את נפשה ואין היא יודעת מנוח.

הכמיהה של האדם לשייכות היא מרכיב עיקרי בהצגה. העולם המטורף שבו אנו חיים הוא בבואה אפלה לחיים האמיתיים מבעד לחלון המחלקה שבבית החולים הפסיכיאטרי.

הבמאי יגאל זקס הצליח ללהטט עם חבורת השחקנים המוכשרת והפיק הצגה מלאת רגש וקסם, קולחת ומותחת. אבי שכוי עיצב תפאורה מעניינת שבצידה האחד – חדרה של החולה ומבעד לחלון ניתן לעבור לעולם אחר ובעצם לצידו השני של המבנה, למשרד הרופא.

נוי הלפרין מגלמת את ג'וזפין . משחקה מרגש ומקצועי, אמין ומוצלח. היא מצליחה להתחבר לדמות, העוברת טלטלות ושינויים במצבי רוחה והתנהגותה בצורה מעניינת וראויה.

שירן גרוס היא האחות נטולת השם. שירן מצליחה לגלם דמות דומיננטית , המנסה לסייע למטופלת וייתכן שגם מערבת יחסים אישיים מרומזים איתה. משחקה טוב מאוד .

דורון רכליס כאלסדייר הוא מעולה ומצליח להפיק משחק כליל השלמות כמטופל הטרחן, הרגיש וגם המאוהב בצורה יפה מאוד.

אפרת שנפ נהדרת בתפקיד קייטי, מאושפזת במחלקה.  התפקיד הקצר והאפיזודי מעוצב על ידה בצורה מקסימה, ממש כמטופלת אמיתית והסיום הלירי הוא על סף של סצנה שמימית.

נעמה חזון מגלמת את הלנה , החברה מהאוניברסיטה, באורח מצוין, אמין ומוצלח.

הנוסח העברי של איתן בלום הוא ברור, עכשווי וקולח.

קארין דוד עיצבה תלבושות ראויות ומוצלחות.

רועי מליח רשף אחראי לתאורה ההולמת שהתמזגה עם התמונות השונות במחזה.

ייתכן שהמחזה עובד וקוצר והדבר לזכות והוא משתרע על כשעה וחצי וללא הפסקה, וכך ראוי הדבר. המחזה קולח , נטול שהיות ומעמדים ארוכים והתוצאה היא מחזה מעניין, מרגש , המעניק לנו חוויה אחרת ומזווית אחרת של נושא טעון ומורכב.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.