ביקורת: "פוש אפ" – בית צבי –  כייף של מחזה על המרוץ לצמרת בתאגיד מסחרי – התנועה בהצגה – מהפנטת

מאת חיים נוי

החוויה המענגת ביותר בהצגה הייחודית "פוש אפ" המועלית בבית צבי ברמת גן היא התנועה של המשתתפים , העוסקים שוב ושוב באותה פעולה כרקע לדיאלוגים השנונים שבפי השחקנים. הבמאי המעולה יונתן אסתרקין הפך את ההצגה למפגן מרשים של חוויה תיאטרלית ובזכות השחקנים המוכשרים אנו חווים תענוג של מחזה, סולידי, אך קולח ומבריק.

המחזאי הגרמני רולנד שימלפניג (46) מציג את יצירותיו ברחבי העולם, זכה ל-7 פרסי תיאטרון שונים ונחשב למחזאי פורה ומוצלח. המחזה פוש-אפ נכתב על ידו ב-2001 והועלה בארצות שונות וגם בווסט-אנד בלונדון וכמו כן בסטודיו של יורם לוינשטיין לפני 5 שנים.

המחזה עוסק בפכים קטנים המתרחשים בתאגיד מסחרי בינלאומי שאת טיבו אנו לא יודעים ושהמוטיב המרכזי בהם הוא המרוץ לצמרת ולהצלחה של העובדים, המוכנים לכל דבר ובלבד שישיגו את מטרתם.

המחזה הוא קולח, שנון ובעל הומור שחור לפרקים. אנו צופים בארבע תמונות מחיים בחברה , שלושה מהם הנרקמים במשרדים השונים והאחרון הוא מבעד לעיניהם של אנשי האבטחה הצופים במתרחש בקומת המרתף שלהם, באמצעות צגי הביטחון המשקפים להם את המציאות.

האפיזודות עוסקות בניסיון של המנהלת לטרפד קידום של עובדת למשרה נחשקת בהודו, שהובטחה לה על ידי בעלה, הבעלים של החברה; מאבקי כוח בין פרסומאית צעירה לבין מנהל הפרסום שהייתה להם חוויה מינית משותפת בעבר; התמודדות בין שני עובדים על אותה משרה בכירה בהודו ולקינוח המראה האמיתי שאותו מפרשים אנשי האבטחה, מעין רובוטים רופסי שכל לכאורה, אבל שיש להם בינה מאוד מוצקה ויכולת תובנה מעולה.

הכוריאוגרפיה של ההצגה היא מיוחדת. כל השחקנים כאילו מלווים את הדיאלוגים על הבמה, אך במקביל עוסקים באובססיביות בפעילות חוזרת ונשנית , מעין ריקוד עוצמתי של תנועות . החל מהמתקת כוס קפה עשרות פעמים, קריעת הגרבונים בקצב שבית צבי יצטרך תקציב נוסף, סרוק מחלפות השיער של שחקנית נוספת ברמה שכמעט חירפנה אותי, כמו שנאמר בסלנג המדובר. הסרה ולבישה של המקטורנים , חתימה על מסמכים ושימוש גורף בגורס הנייר. האפקט של התנועה הקבוצתית הזו הוא מעניין , מדהים ומיוחד במינו.

מתן מישורי וספיר ילינביץ' הם אנשי האבטחה. הם פועלים כמעין רובוטים. הם יודעים הכול . מתן הגיש משחק נפלא ומיוחד. ספיר הייתה מצוינת. ספיר גם הייתה אחראית להדרכת התנועה המדהימה.

שיראל אשרוב כמנהלת הסבורה שבעלה יו"ר החברה, בוגד בה עם עובדת החברה, גילמה תפקידה באורח מעורר הערצה. שיראל כישרונית ביותר.

דנה ידלין הייתה נפלאה. משחקה היה אמין ומושלם. יש לה יכולת משחק מעולה. סרוק השיער שלה היה קצת מזרה אימים ותקוותי שלא הזיק לה.

אורי שילה היה טוב מאוד והגיש משחק נהדר.

נקטר גפן גילמה תפקידה באורח נפלא ומעורר מחיאות כפיים.

אביתר אברהם הגיש משחק שקול ומוצלח . ישראל גולדרט היה הפקיד שצופה בסרטים כחולים ומשחקו היה יפה.

הנוסח העברי של בן לוין הוא עכשווי ורהוט. התפאורה של איה בן אשר היא מוצלחת ופרקטית. דנה ברלינר עיצבה תלבושות נפלאות שהבליטו גם את המוגזם בבגדים. אנדריי יודשקין עיצב תפאורה נכונה ומוצלחת. עדי אברהמי חיבר מוזיקה מקורית לדיאלוגים שהיו מצוינים והולמים.

הבמאי יונתן אסתרקין הצליח להפיק מחזה מיוחד במינו, ענוג וקסום , צוהר לעולם צדדי ורב תככים, עם קריצה לעולם של מאבק יומי וחסר פשרות בחיי היום-יום.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.