ביקורת: "הדוד וניה" – יצירת המופת של אנטון צ'כוב בביצוע רענן ומהנה – תיאטרון הספרייה
מאת חיים נוי
"הדוד וניה", יצירת המופת של המחזאי אנטון צ'כוב מבוצעת בתיאטרון הספרייה, מיסודו של בית צבי, ברמת גן, בידי להקת שחקנים צעירה ומוכשרת המגישה לקהל הצופים טעם רענן ומהנה של המחזה הקלאסי.
הבמאי סלבה מלצב, מהבמאים הנודעים בארץ בתחום המחזות הקלאסיים, הצליח ליצוק במחזה שכבר הוצג ברוב תיאטראות ישראל וברחבי תבל, קסם מיוחד והעניק להצגה מימד מעניין ורווי רבדים של צחוק , משחק מרגש וטעם של איכות תיאטרלית.
המחזאי הרוסי כתב את המחזה ב-1897 והוא עלה בהצגת בכורה שנתיים מאוחר יותר במוסקווה בבימוי של קונסטנטין סטניסלבסקי. למעשה, המחזה הזה מושתת על מחזה אחר של צ'כוב שאותו כתב עשר שנים לפני כן בשם " שד היער". צ'כוב צמצם את מספר הנפשות במחזה, שינה את ההתאבדות בניסיון לרצח והמיר את הסיום של הפי אנד, בסיום דו-משמעי.
העלילה עוסקת בביקור של פרופסור זקן ונרגן, כנראה גם היפוכונדר, ביחד עם אשתו השנייה, הצעירה והיפה בבית האחוזה שלהם בכפר. המקום מנוהל בידי חברם ואחיה של אשתו הראשונה של הפרופסור, איוואן ויניצקי, המכונה וניה וסוניה, בתו של הפרופסור, מאשתו הראשונה. ייתכן והמחזה "הדוד וניה" מבוסס על נקודת מבטה של סוניה, שמכנה את ויניצקי בשם הדוד וניה.
במקום שוהה גם רופא הכפר אסטרוב. וניה והרופא מתאהבים באשתו הצעירה של הפרופסור וסוניה וילנה, אשת הפרופסור, מתאהבים ברופא. העניינים מסתבכים כאשר הפרופסור מודיע שיש בדעתו למכור את האחוזה כדי לממן את אורח חייו הגבוה בעיר ובכך גורם לאובדן עשתונות של וניה .
במקור השתרע המחזה על פני 4 מערכות שתארו את כל השתלשלות העניינים, התמקדו בנפשות הפועלות ובסיפורי האהבה בין הנשים.
ההפקה הנוכחית מתאפיינת בשני חלקים כאשר הראשונה היא נינוחה, זורמת לאיטה, מקפידה על תיאור האווירה באחוזה ומתמקדת על פני כל הנפשות הפועלות. החלק השני הוא קולח, נמרץ ושופע פעילות. ייתכן והיה מקום להאיץ את הקצב בחלק הראשון, לצמצם ולקצר את ההצגה, שנמשכת שעתיים וחצי כולל הפסקה ובכך לאפיין אותה ביתר נמרצות .
השחקנים הצעירים, בוגרי בית צבי, מצליחים להתמודד בכישרון רב עם ההצגה ומגלמים את התפקידים באורח נפלא.
יפעת אהרוני כילנה, אשתו הצעירה של הפרופסור, משחקת בצורה נפלאה והסצנות הרומנטיות שלה עם הרופא הן בטוב טעם, רגישות ויפות.
דנה אבידור מגישה משחק מצוין ומרגש כסוניה. דנה מצליחה להעביר את רגשותיה ומחשבותיה באורח יוצא דופן של משחק דרמטי ראוי לשבח. הסצנה האחרונה היא מלאת רגש ומותירה רושם עז והלחלוחית בעיניה מעידה על ההזדהות שלה עם התפקיד.
נתנאל בסיל מגלם את הרופא באורח מעולה ומפגין משחק תיאטרלי משובח, במיוחד בקטע שבו הוא מגלה את אהבתו לילנה.
יותם קוזניץ משחק את הפרופסור באורח אמין ומקצועי ומגיש משחק קולח ומעולה.
דניאל ורטהיים הוא הדוד וניה ומשחקו מעניין ומשובח ותוך כדי כך הוא מצליח להשחיל גם מספר מעשי קסמים שבהם הוא מתמחה.
שרון קרוק, כעוזרת, משחקת באורח טוב מאוד והתפקיד מגולם על ידה בצורה מושלמת.
כמו כן, יש לשבח את נטשה מנטל,זוהר בדש ואיוון לוריא על ביצוע תפקידם בצורה מקצועית ויפה.
שבחים מיוחדים מגיעים לנטשה מנטל על עיצוב התלבושות היפות, במיוחד של הנשים ועל הבחירה בסוגי האריגים הנפלאים.
דניאל סטופין עיצב את המוזיקה היפה והנעימה.
התרגום של עירן בניאל הוא נאמן לרמת המקור והשפה היא קולחת ונאותה.
סלבה מלצב גם עיצב את התפאורה היפה והעשירה באביזרים תקופתיים והקפיד לכסות את המשטח במחצלת ארוגה ומכוסה בעלי שלכת.אלכסנדר סיקרין עיצב את התאורה הראויה.
"הדוד וניה" הוא מחזה קלאסי של אחד מחשובי המחזאים בדור הקודם וההפקה בתיאטרון הספרייה היא מעניינת , רעננה ומהנה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים