ביקורת: "גרגורי, עלייתו ונפילתו" – חבלי קליטה של עולים בישראל במבט נוקב ומותח – מותחן חברתי מבריק – ת. הספרייה

מאת חיים נוי

"גרגורי, עלייתו ונפילתו" המועלה בתיאטרון הספרייה ברמת גן הוא מותחן חברתי מבריק המגולל חבלי קליטה של עולים מרוסיה ושוזר במהלך העלילה את סיפורם של בני משפחה ישראלית המועדים בנפתולי הכלכלה.

הבמאית פרידה רפאל הצליחה ללהטט עם להקת שחקנים מצוינת וההפקה היא מעניינת, מותחת ומרתקת.

דן רדלר כתב את המחזה העוסק במהנדס גשרים בשם גריגורי שעלה מרוסיה עם אשתו הנוכריה, שנאותה לעלייה ממניעים ציוניים. כיון שאין צורך בארץ במהנדסי גשרים, עובד גריגורי כמאבטח ופרנסתו מצויה בדוחק. אמה, בת זוגו, מתפרנסת אף היא בדוחק ובין לבין מדגמנת בעירום לציירים ואף מסכימה לדגמן באופן פרטי למנהל זוטר בחברה. לזוג אין ילדים , רק תוכי פטפטן. המנהל הנשוי לפסיכולוגית קלינית, מנהל חיי משפחה צוננים העומדים לפני פירוק. הצעה עסקית גורמת לו להשקיע את כספו בחברה חדשה , אליה מתקבל בין היתר גם גריגורי. החברה פושטת את הרגל ועימה מתמוטטים חיי המנהל ואשתו, גרגורי ובת זוגו והמערבולת הזו מתפתלת עד לסיום מר ונמהר.

העלילה מסופרת מנקודת מבטה של הפסיכולוגית ואנו למדים כבר בהתחלה על הסיום הלא מפתיע , אך שאיש לא ידע לשים עליו את האצבע.

זוהי הצגה צנועה וסולידית, אך היא עוסקת במגוון בעיות השוררות בחברה שלנו ונוגעת גם למישור הידוע של עולים שאינם מוצאים את מקומם ולפעמים התוצאה היא הרת גורל.

מרינה שויף מגלמת את אמה, אשתו הנוצרייה של העולה גרגורי וייתכן שהופעתה היא אחת מפסגות הקריירה הבימתית שלה. מרינה מעניקה לנו חוויה של תיאטרון במיטבו, היא שחקנית מצוינת ומרגשת ביותר, עד כדי כך שהיא בעצמה התרגשה עד כדי לחלוחית עזה  בעיניה בקטע הסיום.

חגית בן עמי היא יעל הפסיכולוגית שדרך מבטה אנו חוזים בעלילה. חגית היא שחקנית מקצועית ונהדרת ומשחקה מלוטש מאוד.

דורי בן זאב חוזר בהצגה הזו אל מקורותיו כשחקן דרמטי והוא מנפק בהצלחה רבה את הסחורה. דורי כבני, מנהל הפיתוח שקורס עם מפעלו ומשפחתו, מעניק לצופים משחק תיאטרלי משובח.

סלבה ביברגל מגלם בהצלחה מדהימה את גריגורי ואין ספק כי משחקו בהפקה הוא יהלום במכלול העשייה המקצועית שלו. סלבה הוא שחקן נפלא ומצטיין.

ניסו כאביה משחק את אמנון מחברי ביתם של בני ויעל ומשחקו ראוי ונאה.

תמי רונן משחקת את המלצרית והופעתה הקצרה היא יפה מאוד ומלוטשת.

הדס מורנו גונבת לפרקים את ההצגה בזכות משחקה המבריק כמרב, עוזרת הבית כבדת השמיעה. הדס היא שחקנית טובה מאוד והופעתה היא מרנינה ומקרינה עונג תיאטרלי.

דלית ענבר אחראית לתפאורה הקומפקטית והנאותה וכן לתלבושות המוצלחות. ניסן גלברד עיצב את התאורה הראויה. נעמה רדלר אחראית למוזיקה המקורית המוצלחת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.