ביקורת: "חשמלית ושמה תשוקה" -  המחזה הנודע של טנסי ויליאמס מחשמל שנית – תיאטראות הבימה והקאמרי

מאת חיים נוי

"חשמלית ושמה תשוקה" , המחזה הנודע שזיכה את מחברו טנסי ויליאמס בפרס פוליצר למחזאות, מחשמל בשנית את הבמה בהפקה המשותפת לתיאטראות הבימה והקאמרי. חרף השנים הרבות מאז נכתב, עדיין נוטף המחזה רגעי קסם, רגש וחוויה תיאטרלית מהפנטת.

הבמאי אילן רונן, המנהל האמנותי של הבימה, מביים שוב את ההצגה לאחר 12 שנים ובזכות להקת השחקנים המוכשרת, ההפקה היא מותחת ומעניינת ואפופה באותם רגעים שהופכים את הבמה לזירת התרגשות על רקע חיי שכונה עלובה בניו אורלינס.

חשמלית ושמה תשוקה היא בעצם שם של תחנת חשמליות בפרבר דל שבו מתגוררים סטנלי, סטלה ואנשי השכונה הדהויה בתת תנאים. בלאנש, אחותה של סטלה מגיעה לדירתם העלובה לביקור ממושך, לאחר שירדה מנכסיה המשותפים לה ולאחותה. היא פוגשת באנשי השכונה קשי היום ומתוודעת לאחד מהם, סטיב , המנסה לשבות את ליבה. סטנלי מחבל בסיכוייה וחושף את מה שמסתירה בלאנש. על רקע הולדת בנה של סטלה, חווה בלאנש אירוע קשה, המותיר אותה פגועה בנפשה והסוף מוביל רק למקום אחד.

המחזה של ויליאמס הועלה לראשונה ב-1947 והופק על בימות התיאטרון ברחבי תבל וזכור הסרט הנודע שבו גילמו את התפקידים הראשיים מרלון ברנדו וויויאן לי. גם בארץ הועלה המחזה על בימות התיאטרון ובתרגומים שונים.

את ההצגה מלווה מעין "מקהלה יוונית" של תושבי השכונה. הם מספרים לנו אודות המתרחש , לפעמים הם חלק בלתי נפרד מהעלילה ולפעמים הם מעין דמויות בלתי נראות או שמדמיינת גיבורת ההצגה.

הבמה הופכת לא אחת לזירת התרחשויות, למאבקים ולשברי צלחות וכלים . הגיבורים נעים בתנועה ריחופית, מתערטלים בחלקם וכל זאת ללא תפאורה של ממש. רק של אביזרים, רהיטים , אמצעי תאורה, אמבטיה ומיטה, שהם חלק בלתי נפרד מהעלילה.

יבגניה  דודינה מגלמת בכישרון מדהים את דמותה של בלאנש, האישה שזקוקה לטיפוח האגו שלה והזקוקה לאהבה. דודינה היא שחקנית מצוינת והופעתה היא מרשימה מאוד.

אנה דוברוביצקי מגלמת את סטלה והופעתה היא מרגשת, מקצועית, כלילת השלמות. אנה מפגינה יכולות תיאטרליות מעולות.

עמוס תמם מפתיע בהופעה דרמטית משובחת. משחקו הוא אמין, נוקב ויפה.

פיני קדרון מעצב באורח נהדר את דמותו של סטיב. הופעתו היא מקצועית, מעוררת אמפתיה והדמות שהוא מגלם היא מצויינת.

יש לציין לשבח את ההופעה המעולה של מיקי פלג-רוטשטיין,דיויד בלינקה, רותם קינן, רוי סער, איל שכטר, הראל מורד,ליאור זוהר ואסף שגב.

רבקה משולח אחראית לתרגום הקולח והעכשווי. נטע הקר עיצבה את התפאורה המינימליסטית והפרקטית היפה. עפרה קונפינו אחראית לתלבושות הנאותות. זיו וולושין אחראי לתאורה המוצלחת. מחמאות מיוחדות מגיעות למירי לזר שעיצבה את התנועה המוצלחת והיפה ולעריכה המוזיקלית.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.