ביקורת: "לאורך כל הלילה" – זרקור על הנשים הגרמניות בתקופת השואה – קברט נוקב ועוצמתי – משחק נדיר –בית צבי

מאת חיים נוי

"לאורך כל הלילה" הוא מחזה שמוצג כקברט סטירי , נוקב ועוצמתי, המשגר זרקור על הנשים הגרמניות בתקופת מלחמת העולם השנייה ועד מפלת גרמניה. ההפקה העולה , לראשונה בישראל, בבית צבי – היא ייחודית בסגנון ובתצורה ומצטיינת במשחק מרשים ונדיר של השחקניות.

הסופרת והמחזאית שירלי לאורו כתבה את המחזה על סמך ראיונות עם נשים גרמניות והעלתה אותו לראשונה ב-2002 כמופע קריאה ולאחר מכן בבכורה עולמית ב-2005 בשיקאגו. מאיה שעיה ביימה ועיבדה את המחזה והפכה אותו למעין קברט שבו מנחת הערב משגרת אלומת זרקור לעבר הדמויות  ודרכן אנו מתוודעים אל חייהן של הנשים הגרמניות, מבחרותן ועד לתבוסת גרמניה הנאצית.

הבמה מחולקת לרחבת המופע ובשוליים מצויים חדרי ההלבשה של הקברט שרק וילונות בד קלילים חוצצים ביניהם. השחקניות מופיעות בתלבושות מופעי הקברט , ותוך כדי סיפור ושיר, תנועה וקצב, נחשפים בעיני הצופים מאורעות האימים מנקודת מבטן של הנשים הגרמניות. אנו עדים לחינוכן הפרוסי הקשוח, התעמולה הנאצית והחינוך לסגידה לפיהרר. אנו נתקלים בפכים קטנים אך קשים של נטילת תינוקות בעלי מום מידי האימהות והוצאתם להורג כדי לא לקלקל את הגזע. החינוך מחדש של מפירות ההליכה בתלם, ימי המחנות והגטאות, ביזת רכוש היהודים ועל האהבות שהן אוניברסאליות.

המופע מוגש כקברט נוקב וקודר, מלווה בתמונות ומערכונים סרקסטיים עם שירים ומוזיקה בסגנון אותם ימים.

חמש שחקניות צעירות נעות על הבמה ומגלמות את התפקידים בעוצמה נדירה של יכולת משחקית. הבנות מגישות משחק משובח ונשאבות לתוך הדמויות עד כדי כך שבסיום ההצגה, רובן דומעות ונסערות.

אין ספק כי מדובר בהצגת חובה לדור הצעיר וחוויה תיאטרלית מסוג אחר ושונה שראוי לצפות בו.

שיר קאופמן היא שחקנית נפלאה המגלמת את המנחה והיא עושה זאת במשחק משובח ומעולה ובתוספת יכולות שירה מצוינות.

שני גרובר המעולה כגרטשן מגישה משחק אופי מופלא ונהדר, לרבות יכולת חיקוי טובות מאוד.

אלכסה לרנר כפרדריקה , הגרמניה שמקלקלת את הסדר הנאצי, מעולה בתפקיד ומשחקה מרגש מאוד. אלכסה היא שחקנית עם כישרון דרמטי נפלא.

אנסטסיה פיין כאנגליקה האחות מגישה משחק רב רושם ומצטיין.

לירון כרמיאל היא בעלת פוטנציאל מעולה ומשחקה המרגש מאוד הוא נוקב ומשובח. לירון מתחברת מאוד לתפקיד עד כדי כך שהנטל הנפשי המעיק של התפקיד גרם ללחלוחית של דמעות בעיניה והיא לא הייתה מסוגלת לצאת לקידה נוספת בסיום ההצגה. אין ספק כי היא שחקנית מדהימה.

בכלל, השחקניות מפגינות יכולת פיזית ונפשית  , לאורך כל ההצגה. רובן גם מנגנות.

סצנת הסיום היא מופלאה במיוחד.

יונתן אסתרקין אחראי לנוסח העברי של המחזה והשפה היא בהירה, קולחת ומוצלחת.

התפאורה והתלבושות של רוני וילוז'ני הן מצוינות ויפות.

עידו מנור אחראי למוזיקה הנהדרת ולתרגום השירים. אורי רובינשטיין אחראי לתאורה הראויה והודיה אביטן לתנועה היפה לאורך כל המופע.

הבמאית מאיה שעיה הצליחה בהעלאת מופע מרגש , מעניין ורב רושם ובזכות השחקניות המוכשרות – זוהי הצגה נדירה בייחודה התיאטרלי.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.