ביקורת: "רכבות הילדים" – העבר הסודי של ילדי השואה באנגליה – מחזה מרטיט ומשחק קורע לב – בית צבי
מאת חיים נוי
"רכבות הילדים" קורע צוהר לתקופה עמומה ערב מלחמת העולם השנייה , בה נשלחו ילדים יהודים מגרמניה למשפחות אומנות באנגליה, להימלט מאימת השואה שהלכה והתממשה.
המחזה העולה בבית צבי ברמת גן הוא מרטיט והשחקניות המוכשרות מצליחות להעביר את סיוטי התקופה והמשבר הטראגי בזהות שחולל לפעמים השינוי בחייהם.
הבמאית אתי רזניק העלתה מחזה חשוב ומוצלח שחושף עוד נדבך מאותם ימים קודרים שהטביעו חותמם על ילדי הדור ההוא והראוי לצפייה , במיוחד עבור בני הנוער, דור שלישי ורביעי לשואה ושהשחקניות הן חלק ממנו.
המחזאית והסופרת היהודייה דיאן סמואלס , ילידת ליברפול באנגליה , חיברה את המחזה בשנת 1993 והוא מבוסס על פרויקט אנגלי שבו נשלחו ילדים יהודיים ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה מגרמניה למשפחות אומנות באנגליה, כדי להימלט מאימי השואה שהחלה לתת רמזים ואותות ראשוניים ומפלצתיים. הילדים נעקרו מבתיהם ונשלחו אל תרבות ומנהגים זרים להם, בתקווה שהוריהם יצליחו להגיע בעקבותיהם לאנגליה ולהתאחד איתם. בחלק מן המקרים, אכן התגשם החלום ובחלק הארי – נשלחו ההורים אל מחנות ההשמדה. גורלם של הילדים היה שונה וחלקם חזרו לאחר המלחמה אל שארית המשפחות, ברחבי אירופה או לארה"ב וחלקם הגיעו ארצה. חלק מהם נטמעו בקרב בני המשפחות האומנות וזהותם נשתכחה. על סיפור טראגי אחד כזה נסב המחזה.
אווה שלזינגר נשלחת אל בית משפחה באנגליה. היא גדלה אצל גברת מילר ושם היא חווה תרבות ומנהגים זרים עד אשר היא מבכרת את המשפחה הבריטית על פני אימא וזהותה היהודית.
העלילה מתרחשת במקביל בשתי תקופות – בהווה ובעבר ועל המתרחש בבית המשפחה היהודית בגרמניה והאירועים בבית משפחת האומנה הבריטית. באנגליה מסתבר כי אווה החליפה את שמה לאוולין, ילדה בת, המנסה לחקור את שורשיה שלה ושל אימה, בזכות תיבת פנדורה שבה טמונים סודות מן העבר.
ירדן אורלובסקי מגלמת במשחק קורע לב את אווה, הנערה הנעקרת מביתה בגרמניה ונשלחת לאנגליה. ירדן משחקת להפליא והיא משרטטת לפני הצופים את כל האירועים הקודרים שעוברים עליה ועד לעימות המרטיט בינה לבין אימא שבסופו היא מחליטה לוותר על חייה הקודמים.
אנסטסיה פיין, שחקנית מצוינת, מגלמת את אוולין, אווה בבגרותה, ומשחקה הוא שובה לב ונהדר ושיאו הוא העימות בינה לבין בתה, עימות שמצליח לעורר את בלוטות הדמעות בעיני הצופים וגם השחקנים.
לירון כרמיאל היא שחקנית נהדרת המגלמת את פיית', בתה של אוולין, המגלה את ארגז הסודות מתקופת נערותה של אימה. לירון מגישה משחק משובח ומקצועי, מרגש ומעולה.
מיכל מאיר דבירי מגלמת את אימה של אווה ומשחקה משובח ושיאו הוא בעימות המכמיר לב כאשר היא מבקשת להחזיר אליה את בתה.
קסניה מרקוזה כגברת מילר, הבריטית שמאמצת את הילדה, מגישה משחק יוצא דופן של יכולת תיאטרלית מופלאה, והיא מרגשת ומוצלחת מאוד.
שרון רוזנבאום מגלמת היטב את השוטרת הנאצית והשוטרת הבריטית שהמסר שלה הוא שבריטניה בעצם אינה זקוקה לזרים הפולשים לתחומה.
רוני פינקוביץ' אחראי לנוסח העברי המוצלח. דפנה פרץ עצבה תפאורה פרקטית וראויה ותלבושות נאות ומוצלחות.
אפי שושני אחראי למוזיקה המרטיטה. אורי רובינשטיין עיצב תאורה מדויקת ונאותה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים