ביקורת: "נשוי במנוסה" – קומדיה מטורפת של ריי קוני – הצופים נשכבים על הרצפה – תיאטרון הקאמרי

מאת חיים נוי

"נשוי במנוסה" ,היא קומדיה מטורפת שרקח המחזאי ריי קוניי והעולה בתיאטרון הקאמרי. המחזה הוא פארסה הזויה על חיי הנישואין וייחודה בכך שהיא גורמת לצופים להתפתל מצחוק בחלקים רבים של ההצגה, לעוויתות משונות בשרירי הפנים והגוף  ולתור ארוך בכניסה לחדרי השירותים בסיומה.

המחזאי והשחקן, ריי קוני נחשב לאחד ממלכי הקומדיות השנונות הבריטי, שהקומדיות שלו שוברות שיאים ברמות הצחוק שאינו יודע סייגים. ההצגה שביים אלון אופיר מתוזמרת להפליא ומשוחקת נהדר בזכות להקת השחקנים המוכשרת. זהו בידור שנועד בעצם רק להצחיק ובקול גדול, להימלט מכל טרדות היום יום, ההסכם עם איראן וענייני הגז, לשכוח מהחום השורר בחוץ ופשוט לשבת באולם הממוזג, ליהנות עד תום ממשחק משובח ומדיאלוג מושחז ואחר כך לצאת אל החיים שבחוץ כאילו לאחר בילוי בספא תענוגות.

להציג קומדיה זו מטלה די קשה לשחקנים. צריך כישרון להיות רציניים כאשר הטקסט מכתיב שורות מטורפות וסצנות שכאילו נלקחו מעולם הזוי. רק שחקנים באמת מוכשרים יודעים כיצד להציג קומדיות , לגרום לקהל להשתולל ולהפגין רצינות תהומית, כאשר מסביב העולם הוא הפוך.

המחזה כבר הועלה בשעתו בגרסה דומה על ידי תיאטרון יובל ובית ליסין וכיכב בו ספי ריבלין. ההצגה גם עלתה בבית צבי ברמת גן. היא נכתבה בשנת 1983 ורצה במשך מספר שנים בלונדון וברחבי תבל. ההצגה גם הופקה לסרט לפני כשלוש שנים.

העלילה עוסקת בנהג המונית ג'ון סמית שהצליח להינשא לשתי נשים בשתי שכונות בלונדון , כאשר אחת אינה יודעת כמובן על רעותה. עיסוקו כנהג מאפשר לו לבלות בין שני הבתים שלו ולא לטעות, עד אשר הוא מסייע לגברת קשישה שנופלת קורבן לשודדי ארנקים. אולם, האישה מניסה את השודדים וחובטת עד זוב דם בראשו של ג'ון, המאושפז ללילה בבית חולים ומאז השתבש לוח הזמנים שלו ושגרת יומו מאבדת את הצפון.

שני חוקרי משטרה מנסים לפתור את הקשר והשוני בכתובות שלו ואגב כך כולם מסתבכים בשקרים ובעלילות מופרכות .

גיבור המחזה הוא שמואל וילוז'ני כסמית נהג המונית. הוא מתרוצץ על הבמה, מאופק מתמיד, עטור שיער ג'ינג'י וחבוש בראשו. וילוז'ני הוא שחקן מקצועי , המסוגל להצחיק גם כשהוא רציני. משחקו הוא מעולה ומענג.

נדב אסולין מגלם את השכן סטנלי גן, בטלן שהופך למרכז העניינים ועליו לשתף פעולה עם סמית, כדי להצילו ממפגש משותף עם נשותיו. נדב גונב לא אחת את ההצגה ויש לו מספר סצנות פרועות שבהן הוא מצליח להשכיב את הצופים בארשת פנים רצינית תהומית ועד להגחכה עצמית.  משחקו הוא מוקפד ומצטיין.

אנדריאה שוורץ , בשיער ג'ינג'י, מגלמת את אשת הנהג השנייה,ברברה, ומשחקה אמין, מקצועי ועשוי באורח מושלם. אנדריאה משחקת בטבעיות, אך המצבים המשונים שהיא נקלעת אליהם, מוסיפים לאווירה הקומית ועם זאת היא משחקת בקפידה וברצינות ולכן, התוצאה היא מעולה.

לימור גולדשטיין היא האישה הראשונה,מרי סמית ומשחקה משובח ונהדר. יש לה יכולות דרמטיות וקומיות מצטיינות. לימור מפגינה כישרון רב והיא מקסימה. גם כשהיא דופקת ראשה בקיר מרוב ההתפתלויות בעלילה הקודחת, היא עדיין מאופקת וכמובן שמצחיקה מאוד.

עידו מוסר מגלם את הסמל טרוטון ומשחקו כליל השלמות, קולח, רהוט ומשובח. הוא בעצם גורם לסיום הנפלא של ההצגה, אם כי הוא היה צפוי מראש. עידו הוא שחקן טוב מאוד.

עמית רייס מגלם את השכן העליז ומשחקו מרהיב, מצטיין ומלא עושר הבעה ומקצועיות. התפקיד מגולם על ידי עמית ללא רבב, באורח אמין ומצוין.

איוון לוריא מגלם את צלם העיתון שמוסיף לקלחת התסבוכת ומשחקו יפה מאוד.

אלי גורנשטיין המעולה מגלם במקצועיות רבה ובכישרון מופלא את תפקיד הסמל פורטרהאוס. אלי מבליט את המבטא היקה של האנגלי ובה בעת רק חסר שיפצח באיזה שיר אופראי עם קולו העמוק והמצוין. מכל מקום, גורנשטיין הוא שחקן בעל יכולות מדהימות ומקצועיות משובחות מאוד.

הנוסח העברי החדש של דורי פרנס הוא קולח, ברור ועכשווי. אורן דר עיצב את התלבושות היפות והמוצלחות, בעיקר של הנשים.  

לילי בן נחשון עיצבה תפאורה יפה של דירה בריטית טיפוסית עם דלתות נפתחות. קרן גרנק עיצבה תאורה נאותה ומוצלחת, במיוחד בקטע הסיום.

קטעי המוזיקה והשירים התקופתיים לוקטו בידי הבמאי והשרו אוירה מתאימה.

כל המשתתפים, למעט הצלם, עטו פאות נכריות מצחיקות, במיוחד בלטו פאות האפרו של בלשי המשטרה, דבר שהוסיף לזווית הקומית של המחזה.

אין ספק כי ההצגה המטורפת הזו היא תחליף מזגן ומפלט מטרדות היום-יום והיא פשוט מצחיקה, בעלת רמה נאותה וכהצגת בידור, היא חוויה מושלמת לערבי הקיץ הלחים שלנו.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.