ביקורת: "שעה של שקט" – קומדיה צרפתית מטורפת עם ששון גבאי –  בידור חם וצחוק פרוע בשיא ימי הקור – תיאטרון בית ליסין ותיאטרון חיפה

מאת חיים נוי

"שעה של שקט" היא קומדיה צרפתית מטורפת ופרועה פרי עטו של המחזאי המבריק פלוריאן זלר שמצליחה לגרום לפרצי צחוק בלתי נשלט בקהל ולבידור חם בשיאם של ימי הקור. ההצגה היא הפקה משותפת של תיאטרון בית ליסין ותיאטרון חיפה.

הבמאי משה נאור, שהוא המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, הצליח ללהטט עם להקת שחקנים מוכשרת בכיכובו של ששון גבאי והעלה חוויה תיאטרלית מענגת שנועדה בעצם להצחיק ובאורח תרבותי ושנון.

העלילה עוסקת במישל שמצליח לרכוש בשוק הפשפשים תקליט ישן של להקה אהובה עליו משחר נעוריו. הוא מצפה בכיליון עיניים לשעה של שקט ורוגע, כדי שיוכל להאזין לתקליט. הצרות מתרגשות עליו בקצב בלתי ייאמן. סופו של הערב הנעים הוא חורבן כללי כשבתווך נמצאים אשתו, בנו המשונה, המאהבת, השכן הפולני והשיפוצניק הבלתי חוקי. וכך במחי רגע, הופכים חייו של מישל לסיוט מר וגם לפארסה עליזה ומטורפת שבה כל עולמו מתהפך וגם אז, אין הוא שוכח לנעול את הדלת , הפרוצה והנוטה על צידה, בשיאו של ערב מטורלל למדי.

פלוריאן זלר הנפיק את הקומדיה החדשה שלו בקצב מדהים, לאחר שורת קומדיות שהפכו ללהיטים. גם הפעם הצליח המחזאי הצעיר,36, ליצור מחזה קולח, חף מכל אלמנטים וולגריים והקומדיה היא שנונה, ברמה אנינה ובטעם טוב, למרות המהומה על הבמה שגורמת לקהל לחוש לשירותים בסיום ההצגה.

הבמאי משה נאור שזר בהצגה הברקות בימוי רבות ובין היתר מוצא עצמו מישל, הלא הוא ששון גבאי, סופג דליים של מים. המימיקה של השיפוצניק המחקה את מישל היא נפלאה ובכלל, כל ההצגה היא שיר הלל לאלת הצחוקים והם רבים , אבל אינם רדודים והצחוק הוא מתגלגל ותרבותי, נניח.

ששון גבאי הוא מישל שמבקש רק שעה של נחת ומוצא עצמו בערב הזוי. ששון שוב מנפיק את השטיקים הקומיים שלו והידועים למכביר. אולם, מדובר במשחק מקצועי, נבון ומענג עד מאוד. אין ספק שששון גבאי הוא שחקן בעל שעור קומה בתחום, רב מג של משחק שנון ומוצלח.

הדס קלדרון מגלמת את נטלי, אשתו של מישל, המתוודה לפניו על אירוע מלפני 30 שנה ואילו כל מעייניו של בעלה נתונים בשלב זה לתקליט היקר שהשיג לאחר שנות חיפוש רבות. הדס משחקת באורח נפלא ומעצבת את התפקיד באורח מושלם.

רפי תבור מגלם באורח מדהים את השכן פאבל. רפי הוא שחקן מקצועי מצוין שלמרות התפקיד האפיזודי לכאורה הוא גונב את ההצגה לא אחת וכולו עונג צופים, תרתי משמע.

עופרי פרישקולניק-אלדד מגלמת את אלזה, המאהבת הסודית של מישל ומשחקה אמין, נעים וטוב מאוד. היא מצליחה בתמונת הוידוי שלה לפני נטלי להקרין משחק משובח ויפה מאוד.

אלעד אטרקצ'י מגלם את  סבסטיאן בנם יוצא הדופן של מישל ונטלי עד שמסתבר, כי הוא בעצם, אבל זאת ראוי לדעת בהצגה. אלעד לבוש כסופר היפי ועל קודקודו רעמה צבעונית הזויה. הוא טורח להודיע לנוכחים כי החליף את שמו לפקינג-רט, עכברוש מזוין, ויוצא כך למסע הופעות עם להקתו המוזרה לא פחות. אלעד מיטב לגלם את הדמות, דווקא קור הרוח שלו והשלווה החריגה בנוף המשחק המטורלל של הנוכחים, מעניקים לו נקודות זכות על משחק מעולה.

פייר מגולם בידי ז'יל בן דוד המקצועי. פייר הוא חברו הטוב של מישל וגם מאהבה של אשתו משכבר הימים ומשחקו הוא נעים ומוצלח מאוד. הוא אמנם סופג חבטות מכל עבר, אבל מקפיד להיות הג'נטלמן המושלם.

גיל וסרמן כשיפוצניק הבלתי חוקי מפורטוגל המתחזה לשיפוצניק פולני מגיש פנינה של משחק. גיל אף הוא גונב הצגות מדופלם ומשחקו מותיר רושם עז על התנהלות ההצגה, בזכות המימיקה הנפלאה שלו, צורת דיבורו וכל תנועותיו המעוררות את פרצי הצחוק של הקהל. משחקו הוא פשוט נפלא.

דורי פרנס תרגם את המחזה לשפה עכשווית וקולחת.

סאשה ליסיאנסקי עיצב תפאורה נהדרת של דירת המגורים, הנחרבת לאיטה באמצעות מכאניקה מצוינת.

אורן דר עיצב את התלבושות היפות ובמיוחד זו של אלעד, ההזויה והמוטרפת.

שאול בסר אחראי למוזיקה הנעימה. אורי מורג עיצב תאורה נאותה וראויה.אילן גזית הדריך את קרבות הבמה שהם בעצם תגרות הידיים בין המשתתפים.

זו קומדיה שראוי שתעלה על הבמה ואין היא מתיימרת להקנות שום ערך מוסף: היא נועדה להצחיק ובאופן תרבותי, ככל שניתן, ולהיות קרן שמש חמימה גם בלילות הכפור האלה שפוקדים אותנו העונה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.