ביקורת: "צמחים מטפסים" – קומדיה שחורה המאירה את המודעות לזכויות החולים –  מחזה מרגש ומצחיק, כואב ומותח - צוותא

מאת חיים נוי

"צמחים מטפסים" היא קומדיה שחורה , מרגשת, מצחיקה , כואבת ומותחת המעוררת מודעות לזכויות החולים. ההצגה נצפתה בתיאטרון צוותא.

המחזאי ארז מירנץ הצליח לתמצת בשעה אחת לערך עולם שלם של חיים בצל המדע הרפואי החוקר, העלול לרמוס כל זיק של חיים ולפגוע בזכויות המאושפזים.

בצל עלילה מופרכת, לעיתים הזויה, מעלה להקת שחקנים מוכשרת דרמה קומית, שהיא בעצם משל שמנסה להעביר מסר הנתון לפרשנותם של הצופים.

העלילה עוסקת בשני חולים במצב של "צמחים", המאושפזים בחדר מיוחד בבית חולים ושם עוסק הרופא המדען, דר' שאול, בניסויים עתירי ממון, העתידים להסתיים בקרוב, כדי לפענח את חידת מוחם ולהשיבם לערנות. שתי אחיות מסייעות בידו ואולם אחת מהן, היא בעצם ארוסתו של עמוס שחודרת למחלקה . בין טיפול למשנהו כשאין שום הטבה והמימון עומד לפוג, מתחוללים ניסים ואולי זוהי הזיה, ומתברר שהחולים הם בעצם מתחזים ששואפים להימלט מבית החולים וזקוקים לסיוע חיצוני.

הסיום הוא מפתיע ומעורר למחשבות.

הבמאי והמעבד אלעד שרעבי להטט עם השחקנים ושזר הברקות בימוי. בין היתר החולים מאושפזים בעמידה ולבושים בגדי טכנאים. גם האחיות לבושות באפור וכל ההצגה היא בעצם בבואה של מציאות אחרת.

יואל ברמן מגלם את הרופא שרק קידום המחקר עומד לנגד עיניו והוא רומס ברגל גסה את זכויות החולים או כל שביב של תקווה אמיתית. יואל הוא שחקן מצוין ומשחקו קולח, מקצועי ומרשים.

נועה צפריר הנפלאה מגלמת את האחות לוסיאנה, המתגלה כחברתו של עמוס. נועה מפגינה משחק נהדר ומשובח וגם יכולת ריקוד קסומה.

יפעת אהרוני מגלמת את האחות רות הקשוחה והיא שחקנית מוצלחת בעלת יכולות טובות מאוד וברוכת כישרון.

איתי בלייברג מגלם את עמוס והוא מפגין משחק דרמטי קולח, משובח ומקצועי.

אושר בית הלחמי מגלם את פיני ומשחקו הוא מעולה. לאושר יש יכולות משחק ראויות לשבח.

ארז כהן אחראי למוזיקה המצוינת.

התפאורה המינימאלית והמוצלחת עוצבה בידי נתנאלה אווסלנדר ודותן אלעד.

נתנאלה אווסלנדר גם עיצבה את התלבושות היפות והראויות.

דפנה הורנצ'יק עיצבה את הכוריאוגרפיה לריקודים הנהדרים שביצעה נועה.

רונן בכר אחראי לתאורה המרשימה שהיא בעלת תפקיד מרכזי במחזה .

האם יצליחו שני החולים המשותקים והשרויים במצב של "צמח" להימלט מבית החולים? התשובה לכך היא חסרת משמעות שכן מדובר במשל קיומי על הכלא הפנימי שבו נמצא האדם ועל זכויותיו כחולה שאין לו כל זכות מצמוץ.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.