ביקורת: עלובי החיים – מחזמר מושקע ועטור כוכבים וכישרונות חדשים – הפקת מופת - תיאטרון הבימה

מאת חיים נוי

"עלובי החיים"  המחזמר הנודע העולה בתיאטרון הבימה, הוא הפקת מופת, מושקע ועטור כוכבים וכישרונות חדשים.

ההפקה החדשה, תחת שרביט הבימוי של משה קפטן, המנהל האמנותי של התיאטרון ומר מיוזיקל הישראלי, היא הצגה שעומדת בכל קנה מידה של מחזות זמר בווסט אנד בלונדון או בברודווי. הפעם היא עטופה לא רק בכישרונות מעולים, אלא בתפאורה ואלמנטים העולים לפעמים על הצגות דומות מחו"ל.

למעשה, מדובר באופרה שכן היצירה המבוססת על ספרו הנודע של ויקטור הוגו, מושרת כולה, ללא טקסט דיבור. לכל אורך המופע, מלווה אותה תזמורת של 18 כלים.

המחזמר הוא פרי עטם של הצמד אלן בובליל וקלוד מישל שונברג כאשר את הלחנים כתב שונברג.

העלילה עוסקת בז'אן ולז'אן, שלאחר 19 שנים בכלא, בעוון גניבת 2 ככרות לחם וניסיון בריחה מן הכלא, הוא משתחרר על תנאי. הוא אוחז בידו כרטיס צהוב שעליו להציגו בפני כל, כרטיס אשר גורם לכל מי שפוגש בו שלא לבטוח בו. הסוהר שפיקח עליו במשך כל תקופת מאסרו, ז'אבר, עוקב אחריו בקפדנות על מנת לוודא שהאסיר המשוחרר שומר על הכללים המגבילים שהוטלו עליו. ולז'אן בוחר לברוח ולהשאיר מאחור את עברו. שנים לאחר מכן, הוא הופך לראש עיריית מונטריי והוא אף מנהל בית חרושת. אחת מן העובדות בבית החרושת, פנטין, מפוטרת מעבודתה לאחר שחברותיה מגלות שהיא מגדלת בסתר ילדה מחוץ לנישואין. היא מואשמת בזנות ונזרקת לרחוב. על ערש דווי, מבטיח ולז'אן לפנטין הגוססת, שיעשה הכול על מנת למצוא את בתה ולגדל אותה. הוא מוצא את קוזט הקטנה בפונדק דרכים, ואוסף אותה מצמד פונדקאים נוכלים – בני הזוג תנרדייה, לא לפני שהם סוחטים ממנו כסף רב בעבור שחרורה. 7 שנים לאחר מכן, 1832, פריז. בעיר הגדולה מתגוררים כעת ולז'אן וקוזט, ז'אבר שדולק אחריהם על מנת לתפוס את האסיר המשוחרר שלא עמד בתנאי שחרורו, וכן בני הזוג תנרדייה ובתם אפונין, שנאלצו לסגור את הפונדק מטעמים כלכליים. על רקע הרחוב התוסס משמועות על הדחתו של הגנרל למארק, האדם היחיד בממשלה שדואג לעניים, נאספים הסטודנטים בבית הקפה, תחת הנהגתו של אנז'ורא, על מנת לתכנן מהפכה. לצד המערכה הצבאית נרקם סיפור אהבה משולש בין סטודנט רומנטיקן בשם מריוס, ובין קוזט ואפונין, סיפור אהבה שסופו בשבר מוחלט עבור האחד, ואהבה נצחית עבור השניים האחרים.

המחזמר נחשב לאחד הנודעים בעולם והוצג - ועדיין מוצג - שנים בהיכלי מחזות הזמר בלונדון וברודווי וברחבי תבל. גם בישראל הועלה פעמיים בקאמרי וזכור במיוחד דודו פישר בתפקיד הראשי, שאף הוזמן להופיע במחזמר בלונדון וברודווי. הפקה מוצלחת מאוד הועלתה גם בבית צבי. כיום, חלק נכבד מהקאסט הם בוגרי בית צבי לאורך השנים.   המחזמר גם הופק לסרט קולנוע עם יו ג'קמן.

ההפקה בהבימה מיוחדת גם בכך שהיא מורכבת משני קאסטים של תפקידים ראשיים ומרכזיים. הקאסט השני מורכב בחלקו משחקנים חדשים וכישרוניים במיוחד, אחדים מהם סיימו רק לפני שנה-שנתיים את לימודיהם בבית צבי.

אמיר דדון נושא באורח  מושלם את תפקידו של ז'אן ולז'אן. דדון הוא זמר מופלא, שחקן מוצלח ובעל כישרון משחק ופרפורמר משובח.

יגאל שדה מוצלח מאוד בתפקיד הסוהר ז'אבר ומשחקו ראוי לכל שבח.

מירי מסיקה היא פאנטין מופלאה ושירתה ומשחקה הם מצויינים.

גונבים לפרקים את ההצגה הם הצמד חנה לסלאו ואבי קושניר בתפקידי בעל הפונדק טרנדייה ואשתו. חנה ואבי הם בעלי כישרון קומי ייחודי והם זכאים למחיאות כפיים מיוחדות.

הראל סקעת נהדר כמריוס והוא גם זמר מעולה וגם שחקן מצוין.

רוני דלומי היא אפונין מקסימה והביצועים שלה לשירים הם כובשים ומשחקה טוב מאוד.

טל ברגמן מגלמת את קוזט והיא בעלת קול אופראי מצטיין ביותר וכולה ענוגה ושירתה שמיימית.

עידו ברטל משחק היטב כאנז'ורא המהפכן.

נועם טלמון מגלם בהצטיינות יתרה את הבישוף החס על ולז'אן שגנב ממנו תכשיטים. נועם מגיש משחק ושיר באורח מדהים.

ראויים לציון רועי קקון כבמטואה וגיל קפטן כמנהל העבודה. בלהקה ראוי לציין את השחקנים-זמרים הנפלאים זוהר בדש (מגלם תפקיד ראשי בקאסט ב'), נדיר אלדר, דורון ישינסקי, ניל משען, דותן עמרני, ניסו שליו, תמר אילנאי, מאור גרינר, הדרה דדון, מירית פרג'ון ושירה רונן.

צוות ילדים מתחלף מגלם משחק משובח ביותר.

הנוסח העברי של אהוד מנור הוא מעולה וקסום. ערן עצמון עיצב תפאורה לתפארת, נעה וזזה ושזורה אפקטים מיוחדים, ממש לונדון. קרן גרנק עיצבה את התאורה הקסומה. ילנה קלריך עיצבה את התלבושות התקופתיות והמוצלחות שבהן של בעלי הפונדק והמחוללים. מירי לזר אחראית לתנועה המרהיבה. דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית היעילה. הסאונד היה משובח וללא כל פגם ועיצב אותו ליאור טבת.

יוסי בן נון המנהל המוזיקלי, גם ניצח על התזמורת.

אין ספק שמדובר בהפקה מרהיבה ורבת עוצמה המקנה לה ללא כל פקפוק כרטיס שווה זכויות לכל הפקה מקבילה בלונדון או ברודווי. המשימה שלקח על עצמו משה קפטן הצליחה בגדול והתוצאה היא חוייה תיאטרלית ומוזיקלית שלא ראינו כמותה בארץ.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם –  ז'ראר אלון