. ביקורת: מלך הכלבים - עיבוד תוסס ליצירה הנודעת של שלום אש על הגנגסטר היהודי - תיאטרון בית ליסין

מאת חיים נוי

"מלך הכלבים" הוא עיבוד תוסס וחדש ליצירתו הנודעת של שלום אש, "מוטקה גנב". המחזה נכתב בידי יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין ועוסק במלך העולם התחתון היהודי בוורשה בתקופת רוסיה הצארית. הבמאי עירד רובינשטיין להטט עם להקת השחקנים המוצלחת והפיק בתיאטרון בית ליסין הצגה צבעונית, מרגשת ומוזיקלית, המעניקה מימד חדש לתכניו של שלום אש שכתב על חיים היהודים מנקודת מבט שונה ואחרת.

שלום אש מהנודעים בסופרים היהודים כתב בין היתר על חיי העולם התחתון היהודי ואת היצירה מוטקה גנב פרסם ב-1917. אש כתב בעיקר ביידיש, בפולין, היגר לארה"ב ועלה ארצה , לבת ים ב1955 , אך מת בלונדון שנתיים מאוחר יותר, כאשר ביקר אצל בתו.

מוטקה גנב הוא בחור דלפון וגנב המתחבר לפרחחים  ומלווה עצמו בעדת כלבים. הוא מחליט להימלט כדי למצוא לעצמו זהות חדשה וחיים אחרים. הוא מוצא מקלט בקרקס נודד המציע גם בחורות מפוקפקות. הוא מתאהב שם בלוליינית שמשועבדת למתאבק נודע קנאריק, המנצל אותה ומכה אותה. מוטקה מחליט לחסל את קאנריק ובסיוע חברתו, הוא מבצע מזימתו וגונב את מסמכיו של המתאבק וכך הוא יוצא להמשך דרכו עם זהות חדשה. השניים מגיעים לוורשה ושם הופך הגנגסטר למלך העולם התחתון, מפעיל מועדון מפוקפק במקום בית הקפה היהודי שהיה שם וצובר כסף רב. בינתיים הוא מתאהב בבתו של הבעלים הקודם והשניים מחליטים להינשא. מוטקה-קנאריק נוטש את חברתו מהקרקס ומצפה לחיים אחרים ולחזרה לחיים הוגנים. אולם, העבר רודף אותו ומגורל זה איש לא יוכל להצילו.

שלומי טפיארו מגלם באופן מוצלח , מקצועי ואפילו מרגש את מוטקה . הוא נמצא כמעט כל העת על הבמה ומצליח להעניק לצופים חוויה תיאטרלית .

אגם רודברג מגלמת את חנה, בתו של בעל בית הקפה שמוטקה אמור להינשא לה. לאחר שהוא מגלה לה את סודותיו האפלים היא חוששת מהחופה ומבקשת מאביה לבטלה. אגם מפליאה במשחק משובח ומפגינה גם יכולות שירה, שכן ההצגה שזורה בשירים של המוזיקאי והזמר הנודע ליאונרד כהן המנוח. אגם מתמזגת עם התפקיד ומבצעת אותו בחן וברגש.

עופרי ביטרמן מגלם בין השאר את הכלב של מוטקה ואת עוזרו הנאמן. דווקא בתפקיד האפיזודי, ללא מילים, רק בגינונים כלביים ויבבות של כלב, מצליח עופרי ליצוק משמעות מיוחדת לתפקיד. הסצנה שבה המתאבק הורג את הכלב והוא נופח נשמתו הבובתית בזרועות מוטקה היא מרגשת במיוחד ועיני הצופים נקוות לחלוחית. עופרי הוא בעל יכולת משחק מוצלחת מאוד.

גיל וסרמן נפלא, כתמיד, בגילום מוישה, אביה של חנה ושל מנהיג הקרקס. גיל משחק באופן נהדר ומקסים .

טל דנינו הוא- בין היתר -  גנגסטר מורשה וגם לקוח בקרקס הבנות. משחקו שובה עין ויש לו יכולת תיאטרלית רבה.

שירלי לב-ורטהיימר מגלמת שלל תפקידים והיא מוצלחת מאוד ובעלת פוטנציאל תיאטרלי משובח ביותר. יש לה גינוני משחק מקצועיים והיא מצליחה להחליף אלמנטים תיאטרליים בקלילות. אין ספק שהיא שחקנית מבטיחה ומעולה.

הדר שחף טובה מאוד במגוון תפקידים וגם בשירה. יש לה יכולת משחק רבה.

אנה צוקרמן מגלמת מספר תפקידים, אך אותי שבה בעיקר הביצוע שלה לשירו של ליאונרד כהן, LOVER LOVER. יש לה קול עמוק ובלתי שגרתי וההגשה שלה פשוט מופלאה.

מי שגונבים את ההצגה הם שניים.

יובל ינאי מגלם את קנאריק האמיתי, מתאבק בקרקס וסרסור ומשחקו הוא לא פחות ממשובח ביותר. יש לו יכולות משחק בלתי שגרתיים. בתפקידו השני והצנוע יותר, שדכן ורב, הוא מגלם דמות כמובן שונה , אך שוב כולה עונג תיאטרלי.

שרי שימחוב מגלמת את מרי אהובתו של מוטקה והיא מפגינה לא רק משחק מצוין, אלא כישרון פלאי של לוליינות על הבמה מעל חישוק גדול. ההופעה שלה היא כלילת השלמות ונופת צופים ממש.

סבטלנה ברגר עצבה תפאורה יפה ובעיקר במה מסתובבת שעליה אצה העלילה. למרבה הצער כבר בראשית ההצגה, חלה תקלה חשמלית , ההצגה הופסקה , אך החשמלאים לא הצליחו לתקנה. לבסוף הוחלט להמשיך כמתוכנן ואת הפעלת הבמה המסתובבת ניהלו בידיים, בסיוע כמה עובדים וגם הבמאי רובינשטיין עצמו שנרתם לעבודה.

מאור צבר עצב תלבושות מצוינות, בעיקר לבנות, גדושות שמלות ובגדים תקופתיים.

רועי ירקוני עצב את המוזיקה ואחראי לניהול המוזיקלי. זיו וולושין עצב תאורה מקסימה שהיא בעצם חלק מהעלילה. עמית זמיר אחראי לתנועה הנהדרת.

עולם תחתון יהודי בעולם שחרב במזרח אירופה עולה לפנינו בסגנון חדש וקסום .

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.