ביקורת: "חברות הכי טובות" מאת ענת גוב - בית צבי - מרגש ומוצלח

מאת חיים נוי

"חברות הכי טובות" המחזה המוצלח של המחזאית המנוחה ענת גוב, העולה בבית צבי ברמת גן הוא מרגש , מבדח ומעניק לצופים חוויה תיאטרלית מענגת. זוהי הפקה קטנה ומוצלחת  שבה מגלמות 6 שחקניות מוכשרות את מהלך חייהן כאשר ההצגה במקביל מוצגת בשני מישורים, ההווה והעבר של דמויות המחזה.

הנהלת בית צבי מעלה את ההצגה גם בהפקה מיוחדת לעיוורים וכבדי ראייה. הצופים הללו נעזרים באוזניות ומאזינים להסברים על כל המתחולל על הבמה. לפני ההצגה הוזמנו העיוורים וכבדי הראייה לסיור היכרות על הבמה, שם הדריכה אותם שובל בכר, רכזת הרשמה ומנהלת המחלקה החינוכית וקשרי קהילה  על פרטי המחזה והציגה לפניהם את השחקניות בקולן כדי שיזהו אותן אחר כך במהלך ההצגה.

המחזה של גוב הועלה לראשונה בקאמרי ב-1999 ,לפני כמה שנים בתיאטרון הספרייה ברמת גן ולפני 5 שנים בבית ליסין בשיתוף הקאמרי.

מדובר בשלוש חברות נפש וסיפור חייהן המשתרע על פני 30 שנה, מחוויות בית הספר והנעורים ועד היותן נשים בשלות ומנוסות.

שלוש הנשים שהיו החברות הטובות ביותר או בלשון המחזה "חברות הכי טובות", נועדות שוב מספר שנים לאחר שכל אחת מהן הלכה לדרכה ולקריירה או לחוסר הקריירה שלה.

כאשר הן נפגשות שוב , נחשף הקשר הייחודי שלהן ומתגלים כל אותם סיפורים קטנים שהיוו כל העת את מרקם היחסים המיוחד שלהן, לטוב ולרע. עילת הפגישה המחודשת היא גילוי שחפצה לספר אחת החברות ומהותו המפתיע. עד לחשיפת הסוד, הן שבות ונזכרות בכל האירועים שעיצבו את חייהן כשהעלילה מוצגת בשילוב של עבר והווה.

שלוש שחקניות מגלמות את החברות בנעוריהן ושלוש אחרות - בבגרותן.

על הבמה הן מציגות את הסיפורים הקטנים, המרגשים, החוויות המשותפות מן העבר ומן ההווה, הכול בתמהיל אחד זורם, שנון ומעניין.

גל יזדי מגלמת את סופי הבוגרת. גל היא שחקנית תוססת ומוצלחת. היא שנונה ומקצועית.

סתיו בן יוסף היא סופי הצעירה ומשחקה הוא מעולה . היא מרשימה במיוחד בסצנת ההיריון ובדיאלוגים השנונים . משחקה נהדר  ומבדר .

הגר אנגל מגלמת את ללי הבוגרת. משחקה מהוקצע ומגולם בטוב טעם.

נופר אליהו מגלמת את ללי הצעירה. משחקה נפלא ומלא חן. נופר מצוינת ובעלת יכולת מקצועית משובחת.

מיכל לוינטון היא תרצה הבוגרת. מיכל מגלמת את החברה המוצלחת כביכול והעשירה מבין השלוש. הסצנה שלה בו היא מתוודה כי מזלה צלל, הוא טוב מאוד.

אלי אלבז היא תרצה הצעירה. אלי היא שחקנית מוכשרת ומוצלחת מאוד.

גולת הכותרת של ההצגה נעוצה בסוד של ללי וחשיפתו היא מרגשת מאוד.

ההצגה שזורה בהברקות לשון וגם בטקסטים שיגרמו למספר צופים לסומק עז בלחיים. סצנת החליל למשל שהיא אמנם נועזת וישירה אך גורפת פרצי צחוק, גם ואולי במיוחד בקרב כמה גמלאיות שישבו לצידי.

גמא פריד הבמאי ועורך המוזיקה הצליח להפיק הצגה תוססת ומענגת שאין ספק שמעניקה לצופים קורת רוח וחוויה תיאטרלית משובחת.

עיצוב התלבושות של זוהר אלמליח הוא מעולה. החברות הבוגרות לבושות בשחור ואילו הצעירות מרצדות על הבמה בבגדים צבעוניים ומלאי חן.

שמעון קסטיאל עיצב תפאורה יפה ופונקציונאלית , רובה ככולה סביב שולחן וכיסאות ומספר אלמנטים מתחלפים.

עיצוב התאורה של רותם אלרואי הוא ראוי ויפה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- יוסי צבקר