ביקורת: הים הכחול העמוק - דרמה מרגשת על אהבה נכזבת - בית ליסין
מאת חיים נוי
"הים הכחול העמוק" המוצג לראשונה בישראל בתיאטרון בית ליסין הוא סיפור אהבה נכזבת שבו נוטלים חלק אישה הנקרעת בין בעלה בנפרד ובן זוגה הנוכחי. זוהי דרמה מטלטלת, מרגשת ומשכנעת בזכות להקת השחקנים המוכשרת וההפקה הקולחת והמעניינת.
המחזאי הבריטי המנוח טרנס ראטיגן (שולחנות נפרדים, גרסת בראונינג) חיבר את המחזה בשנת 1952 והוא זכה להפקות רבות ברחבי העולם והופק גם לסרט קולנוע. הבמאי אלון אופיר הצליח להעלות הצגה רווית רגש וקולחת, המתמודדת עם סיפור אהבה בלתי אפשרי על חיים נטולי אושר.
הסטר קולייר, אמנית, מחליטה לשים קץ לחייה בנטילת גלולות אספירין ושאיפת גז בישול. שכניה לבנין והמנקה החטטנית מצליחים להצילה. בין היתר, משום שאספירין לא מהווה תרופת בחירה להתאבדות וגם משום שזרם הגז נסגר, כיון שלא שילמה למונה המכני המוצב בדירה.
אגב כך, מתגלה מכתב פרידה שהשאירה לבן זוגה. מתברר כי היא הייתה נשואה לשופט בכיר ונפרדה ממנו לאחר שהתאהבה בטייס ניסוי שעתה איבד את משרתו והוא חי בדוחק. היא נקרעת בין אהבה אידיאלית לבין אהבה אפשרית וחיים נטולי אושר. לאחר שבן זוגה שכח אפילו את יום הולדתה - היא מחליטה לשים קץ לחייה האומללים, לדעתה. המנקה של הבניין, היודעת את כל הסודות והרכילויות, והשכנים ובראשם הרופא לשעבר שרישיונו נשלל ממנו בנסיבות פליליות, מצילים את חייה ומנסים להציל גם את אושרה. סיום המחזה שונה מן המקור והסטר יוצאת לחיים חדשים.
לימור גולדשטיין מגלמת ברגש ובמשחק מעולה את האישה האומללה הסטר קולייר. לימור מגישה משחק קולח ומקצועי ומדגימה איכות תיאטרלית.
נדב נייטס מגלם בהצלחה רבה את בן זוגה פרדי פייג' שחיי האושר שלהם מתפוגגים והוא מוצא לעצמו דרך חדשה של עבודה במקצועו בדרום אמריקה. נדב מגיש משחק רציני ושקול, משחק היטב ובאורח המעורר אמפטיה רבה.
לירון ברנס מגלם נהדר את השופט ביל קולייר, בעלה בנפרד ומשחקו מצטיין ברגישות וביכולת דרמטית משובחת.
ויקטור סבג ומאי קשת מגלמים את השכנים פיליפ ואן וולץ. ויקטור הוא טוב מאוד ומגיש משחק מצוין ומאי היא בעלת פוטנציאל תיאטרלי מעולה ומשחקה מוצלח מאוד.
עופר רוטנברג כג'קי ג'קסון חברו של ביל משובח מאוד בתפקיד והוא בהחלט בעל יכולת רבה.
נמרוד ברגמן כקורט מילר, רופא בעברו שרישיונו נשלל, מגלם באורח מופלא את תפקידו. הוא מגיש יכולת משחק מצוינת ומגיעות לו תשואות מיוחדות. (רק נעיר שאת הנשימה בודקים מצד הריאות, מהגב ולא מצד הלב)
נעמה שפירא כגברת אלטון, המנקה החטטנית, מגלמת את התפקיד באורח מצוין וגונבת לא אחת את ההצגה בזכות הנמרצות שלה והמשחק הקולח והמעולה.
התרגום של עידו ריקלין הוא משובח ועכשווי. סבטלנה ברגר עצבה תפאורה מעולה. אולה שבצוב עיצבה תלבושות יפות ונאותות. שמוליק נויפלד אחראי למוזיקה המרגשת והמוצלחת. זיו וולושין עיצב תאורה ראויה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צלם - כפיר בולוטין
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים