ביקורת: היורשת - רבקה מיכאלי בדרמה ישראלית של גורן אגמון על צוואה שמפרקת משפחה - מרגש ומרטיט - תיאטרון בית ליסין

מאת חיים נוי

היורשת, דרמה ישראלית מאת המחזאית גורן אגמון, העולה בתיאטרון בית ליסין,  מגוללת סיפורה של משפחה שמתפרקת בעקבות צוואה. רבקה מיכאלי מככבת בהצגה המרגשת והמרטיטה , הנוקבת והמעניינת , המבוססת על אירועים הלקוחים מן המציאות והחיים .

הבמאי אלון אופיר הצליח להעלות הצגה שאין בה רגע דל, קולחת ומלוהקת בידי להקת שחקנים מוכשרת.

העלילה עוסקת באח ובאחות, משני אבות שונים, על סף מותה של אימם ממחלה קשה. סבתם, מלכה, רודה במשפחה ביד קשה והיא מנווטת דרכם של בני הבית לפי מיטב הבנתה הפגומה, אך הצודקת לפי דרכה. כאשר מתה האימא, מתגלה צוואתה שבה היא מורישה את הבית ורכושה לבתה, נגה, סטודנטית לרפואה העומדת להינשא ולהמשיך השתלמותה בארה"ב - ומנשלת לחלוטין את בנה עופר. נגה מנסה לשקם את הפגיעה שחווה אחיה, אך בהמשך פורצת בין השניים ויתר בני המשפחה, חילוקי דעות נוקבים שמגיעים לכמעט אלימות וכך גורמת הצוואה לפירוקה של המשפחה. לקראת הסיום חושפת נגה את הסיבה האמיתית להתנהלותה של האימא ומגלה גם מה עשוי היה להתרחש.

רבקה מיכאלי מגלמת את מלכה, ה"סבתא הפולנייה", השולטת בבני הבית ומנסה לעשות בכל המתרחש ככל העולה בדעתה . היא מחליטה במקומם ומסייעת בעצם למשבר הקשה במשפחה. מלכה רואה רק את טובת נגה וסבורה גם שאינה חייבת להינשא עתה ומוטב שתיסע לארה"ב ושם תמשיך בקריירה שלה.

רבקה מיכאלי היא חיית במה ותיקה, המצליחה לגלם את הדמות הרודנית באורח מעולה , מקצועי ושנון. אין ספק כי התפקיד מבוצע על ידה באורח נפלא והיא אכן זוכה למחיאות כפיים נלהבות על משחקה.

תגלית ההצגה היא מאי קשת, שכבר הפציעה בכמה הצגות בעבר ואולם תפקידה כנגה, מאפשר לה לגלם דמות מיוחדת, עדינה ורגישה ומאי יודעת למצות את התפקיד באורח נפלא. מאי היא שחקנית מצוינת ומרגשת והביצוע שלה לא מותיר עין יבשה בקרב הקהל.

יניב לוי מצוין בדמות אחיה, עופר והביצוע שלו הוא נוקב, עוצמתי ואין ספק שזהו אחד מתפקידיו הבולטים והמשובחים ביותר. יניב הוא שחקן מעולה עם כישרון משובח.

נעה בירון מגלמת היטב ובאורח טוב מאוד את רעייתו של עופר, עורכת הדין גלי. נעה היא שחקנית נעימה ומעולה והסצנות בגילומה הן מוצלחות מאוד.

אלירן הרוש בדמותו של אריק, החתן המיועד של נעה, מגיש משחק ראוי ונאה בדמות הצעיר העומד על פרשת דרכים ואינו מוצא מקומו בדרמה המשפחתית. אלירן הוא שחקן מוכשר ובעל פוטנציאל נכבד.

לילי בן נחשון עצבה תפאורה נהדרת. אורן דר עיצב תלבושות יפות והולמות. שמוליק נויפלד אחראי למוזיקה המוצלחת. עדי שימרוני עיצבה את התאורה הראויה.

ההפקה שהעלה הבמאי אלון אופיר היא מוצלחת, מעוררת עניין רב, נוקבת ומענגת בזכות השחקנים ובהחלט מהווה חוויה תיאטרלית משובחת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום-  כפיר בולוטין