ביקורת: סבא שלי רמטכ"ל - הצגה מרגשת על מחלת האלצהיימר המקננת בסבא של ניר שטראוס - צחוק ודמע במופע נוקב ומהפנט -תיאטרון הקאמרי

מאת חיים נוי

"סבא שלי רמטכל" היא מונודרמה השזורה צחוק ודמע מאת ובביצוע ניר שטראוס, שזכה בפרס ראשון בפסטיבל התיאטרון בחיפה והעוסקת בסבא שלו שגידל אותו בילדותו וכיצד משתלטת עליו מחלת האלצהיימר ומתעתעת בו ובסובב אותו.

מדובר בהצגה מרגשת, העוסקת בתעתועי זיכרון, באדם בערוב ימיו וכאשר הדמנציה מתחילה לקנן בו ולהתפשט מיום ליום , והוא מנסה, לשווא, בכל כוחו, להרים ראש ולא לתת למוחו לשקוע. סבא של ערן -דמותו של ניר בהצגה- היה רואה חשבון ונשיא לשכת רואי החשבון. הוא גידל את הנער כאשר אביו נפטר לפתע. הסב העניק לנער חום ואהבה, שיחק איתו במשחקי ילדות, לימד אותו על מקצועו ועל מכלול הנושאים שצפו במוחו של הנער המתבגר.

ההפקה העולה בתיאטרון הקאמרי היא ייחודית בתצורה שלה ושופעת משחק משובח במיוחד של ניר שטראוס. המופע מדמה כיתת לימוד שבה אמור להופיע ולהרצות לפני התלמידים הסבא של גיבור ההצגה על מקצוע ראיית החשבון, כחלק משיעורי אזרחות ושורשים. אולם הסבא לא מגיע וניר בתפקיד הנער המספר לוקח את הצופים אל מסלול חייו בצל הסבא שלו האהוב שאט אט, בוגד בו זכרונו ולבסוף הוא נופל לתוך מחילה קודרת של מחלה הפוגמת בהתנהגותו ומוחצת את זכרונו והעבר משתלט עליו , שזור בדמיון והוא סבור לבסוף כי הוא הרמטכל.

הסבא הוא דמות מכובדת ונשואת פנים שמוענק לו אות מפעל חיים מטעם לשכת רואי החשבון. ניר שטראוס לוקח אותנו אל החיים השלווים והמענגים שהיו לו במחיצת הסבא ועל טיולים ובילויים משותפים. לכאורה עדיין הסבא צלול וערני, אך הניצוץ הזדוני של המחלה המקננת בו בוקע מידי פעם ולבסוף , עבר והווה מתמזגים והדמויות מחליפות פנים ואין הוא יודע מי הוא מי והיכן הוא נמצא. תעתועי הזיכרון מוצגים בסצנות מבריקות שבהם מגלם ניר גם את הסבא.

ההצגה מהולה במשחק רווי רגש, עם הומור שאינו משפיל ועם איכות תיאטרלית המעניקה לצופים חוויה ייחודית ומעניינת, בין היתר בגלל צורת התנהלותה.

ניר שטראוס באחד מתפקידיו המרשימים ביותר, שוחה בהצגה באופן קולח, מעולה ונפלא. הזעקה הבלתי נשמעת שלו להכיר במחלת סבו ולנסות להציל אותו מהקרב הבלתי מנוצח והידוע מראש, היא מרשימה.

זהו סיפורו האמיתי של ניר והוא משרטט את דמות הסבא בצורה מחמיאה ומעוררת כבוד, למרות שהקשיש כבר מאבד את צלילות זכרונו. זהו סיפור האמור לסייע בהבנת המחלה והתסמונות שלה בקרב משפחות שיקיריהן נפגעו ממנה ורבים מהם היו בקהל הצופים, לרבות בני משפחה צעירים ונוער.

הבמאי אלירן כספי הצליח להעמיד הצגה קולחת ומרטיטה ואילו רגעי הצחוק השזורים בהצגה מסייעים לייצב את מצב הרוח וההצגה הופכת לחוויה תיאטרלית.

אין ספק שמדובר בהצגה קטנה אך גדולה בתכולתה ובהשפעתה על הבנת המחלה באמצעות הסיפור האישי, האמיתי, הנוקב והמרגש.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום - יוסי צבקר