ביקורת: מלאכים באמריקה –הצגה פיוטית ופנטזיה הזויה על שנות ה-80 העליזות בארה"ב – נוצץ, נוקב, מרגש ותוסס – תיאטרון הקאמרי

מאת חיים נוי

מלאכים באמריקה היא הצגת פנטזיה, שזורה בהזיות, העוסקת בשנות השמונים העליזות בארה"ב, סערת האיידס והומוסקסואליות ועלילות מספר גיבורים מכל שכבות החברה, כולם מתנקזים לגורל בלתי צפוי, נוצץ, נוקב, מרגש ותוסס.

ההצגה העולה בתיאטרון הקאמרי תורגמה לשפה עכשווית וקולחת בידי אלי ביז'אווי . הבמאי גלעד קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי, להטט עם להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא הצגה קסומה והפקה איכותית ועטופה ברבדים בוהקים של אמריקה בגדולתה ובשפלותיה.

המחזה נכתב בשנת 1987 על ידי טוני קושנר שנתבקש על ידי מנהל להקת תיאטרון בסן פרנסיסקו, אוסקר יוסטיס, לכתוב על סערת האיידס והשפעתה על החברה האמריקנית. המחזה החזיק בסופו של דבר 7 שעות , מחולקות לשני חלקים והוא הועלה ברחבי העולם וגם בישראל, כל פעם בחצי אחד והראשון של המחזה, מעובד ומקוצר בדרך כלל. המחזה זכה להצלחה רבה וגרף את פרס הפוליצר לדרמה ועוד שני פרסי טוני למחזה הטוב ביותר. המחזה גם הופק לסדרה בטלויזייה.

ההפקה העולה בקאמרי אורכת כמעט 3 שעות כולל הפסקה והיא שופעת הברקות בימוי, משחק נוקב ומוזיקה נפלאה בביצוע תזמורת המהפכה בניצוח רועי אופנהיים.

ייתכן והיה מקום לקצר את ההצגה מבלי לגרוע מתכניה והחוויה התיאטרלית. עם זאת, ההצגה היא קולחת והקהל יושב בדרך כלל מרותק ואינו חש באורך העלילה .

ההצגה רצופה קטעים וסצנות מרשימות ביותר. החל מתמונת הפתיחה הקסומה, תמונת השלג בברונקס והסצנה בה עורך הדין רוי כהן מנסה לשכנע את ג'ו להתברג כמשפטןבמרכז השלטון בוושינגטון כדי שיועיל לו ולמהלכיו. השחקן יואב לוי , המגלם את רוי, דמות אמיתית, מגיש משחק מופלא וכל הקטע הוא ייחודי ומעולה.

בכלל, אחת מנקודות המפתח בהצגה מתבססת על המזימה למהפכה משפטית כדי לשתול מקורביםבעמדות מפתח משפטיות.

העלילה עוסקת בפריור וולטר הומוסקסואל הגוסס מאיידס שנאלץ להתמודד עם נטישת בן זוגו לואיס איירונסון, קלדן משפטי. פריור הוזה מלאכית שמשנה את תפיסת עולמו. לואיס מתאהב בג'ו פיט משפטן, עוזר לשופט, מורמוני שיוצא מן הארון תוך כדי סערת רגשות עזה ופרידתו מאשתו הרפר , המכורה לכדורים נגד חרדה. עוד אנו פוגשים במשפטן רוי כהן, דמות אמיתית, שהיה ידוע כמי שמסוגל למשוך בכל החוטים המתאימים בממשל הוא היה מהתובעים במשפט בני הזוג רוזנברג שהוצאו להורג לאחר שהואשמו בריגול לטובת רוסיה. . הוא מגלה שלקה באיידס ומסווה את מחלתו בסרטן כבד, כדי שלא יגלו את נטיותיו. רוי מתפאר בכך שהביא להרשעתם בריגול של יוליוס ואתל רוזנברג ואתל מופיעה בחזיונותיו ורודפת אותו. בעלילה גם דמויות מבדחות כמו הרבי שמילוביץ ובליז מאהבו הקודם של פריור.

אלעד אטרקצ'י מגלם באופן מופתי ומצוין את דמותו של פריור. יש לו יכולת הבעה וכישרון דרמטי. משחקו שובה לב ומגולם באורח נהדר

שהם שיינר משחק באורח טוב מאוד את לואיס איירונסון. יש לו יכולת משחק מאוד מוצלחת.

נדב נייטס מגלם נהדר את ג'ו פיט, עוזר משפטי המהסס לקבל תפקיד בוושינגטון כדי להיות המושך בחוטים לטובתו של עורך הדין רוי כהן. נדב מושלם בתפקיד והסצנות עימו הם חוויה תיאטרלית. אביגיל הררי נפלאה בדמות אשתו, הרפר. אביגיל מצליחה להביא את משחקה ליכולות מצוינות והקטעים עימה ועם חזיונותיה הם מעולים.

יואב לוי מוצלח מאוד כרוי כהן והסצנה שלו במשרד היא מצוינת במיוחד. אין ספק שהוא שחקן בעל יכולות תיאטרליות מעולות . לאורך ההצגה יואב מגלם את עורך הדין רוי, שהיה דמות אמיתית, באורח אמין ומופלא.

עירית קפלן מעולה כרופא הנרי, האנה ועוד. לעירית יש כשרון משחק מצויין. מיה לנדסמן נהדרת בגילום של הרב שמילוביץ, מלאכית, הומלסיתואמילי. יש לה יכולת משחק מעולה וכישרון בל יתואר בגילום הרב עם העגה הייידישאית שלו. בגילום ההומלסית היא מפגינה משחק תיאטרלי מצוין.

דודו ניב משחק טוב מאוד את אתל רוזנברג בהזיה של רוי וכן את דמות המשפטן מרטין המשתתף בניסיון להדיח את רוי לשתף פעולה בקנוניה להחדירו לצמרת הממשל .

מתן און ימי מגלם בהצלחה רבה וביכולת תנועה מרהיבה וגמישה את ההזיות של הרפר, בליז ומר שקרים.

עיצוב התפאורה של ערן עצמון הוא נהדר. התפאורהנעה על מסילות וטומנת פינות חבויות. אנשים נעלמים או שוקעים בבמה, נעלמים בארון בגדים או יוצאים מהמקרר.

עיצוב התאורה של אבי יונה בואנו – במבי הוא מצוין .

התלבושות בעיצוב של אורנה סמורגונסקי הן יפיפיות. המוזיקה של אמיר לקנר היא נעימה וקצבית ומעיקרי החוויה התיאטרלית.

מלאכים באמריקה מספר על עולם נסדק והולך ועל הכמיהה לגאולה בצילה של מחלה שבאותה עת, לא היה לה מזור.

ההצגה הופקה בתמיכת מיכל ויובל רכבי וייתכן שבעתיד הקרוב יתורגם ויעלה החצי השני של המחזה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום – עודד אנטמן, צילום קבוצתי – צלם אוהד רומנו ועיצב שיין הורוביץ