ביקורת: שירה - סיפור אהבה מרגש לרומן המפורסם של עגנון – בית צבי
נכתב על ידי: חיים נוי
תאריך: 06/02/23

ביקורת: שירה - סיפור אהבה מרגש לרומן המפורסם של עגנון – בית צבי

מאת חיים נוי

שירה, העולה בבית צבי ברמת גן היא הצגה מרגשת, המבוססת על רומן האהבה הנודע של חתן פרס נובל ש"י עגנון. ההצגה שופעת את שפתו המליצית של עגנון ושל העברית של פעם והיא נופת צופים וחוויה תיאטרלית.

מקובל ששירה הוא ספר בלתי גמור. עגנון חיבר את שירה בהמשכים. תחילת הספר הייתה בהארץ, מה שנקרא באותם ימים מוסף לוח הארץ. בפועל מדובר היה בשלוש אסופות שהפכו לספר שלם ונחשב לספרו האחרון שלא הושלם בשל מצב בריאותו. רק המו"ל של הארץ גרשום שוקן חיווה דעתו שלא היה אמור להיות המשך ופגישתו של גיבור הספר עם אהובתו בבית המצורעים מהווה סיום כל חלקי הספר.

המחזה שירה הוא עיבוד לבמה של יורם פאלק שנחשב למלאכת מחשבת וכל הטקסטים במחזה לקוחים במדוייק מתוך הספר ויוצרים מחזה שלם. שירה כבר הוצג בעבר בתיאטרון באר שבע.

העלילה עוסקת במרצה להיסטוריה ד"ר מנפרד הרבסט המתאהב באחות בית חולים ליולדות בשם שירה. ההיסטוריון מגיע עם אשתו הנריאטה לבית היולדות כדי להביא את בת הזקונים שלהם, לאחר שתי בנות. בבית החולים הוא פוגש בשירה ומתאהב בה. הם מבלים בדירתה . שירה הייתה דמות יוצאת דופן בנוף הירושלמי של שנות ה30 והקשר שלו איתה היה לוהט ומיוסר, גם נוכח חייו האישיים הקשים ודעיכת הקריירה האקדמית שלו.

עגנון מפליא בתיאור סיפור אהבתם לצד משבר נפשי מרתק וכל זאת על רקע ימי המנדט והמאורעות עם המתח הפוליטי והמאבקים הלאומיים כשבטבורם ירושלים בתקופה הדרמטית של שנות ה-30 וה-40. עגנון סיפר בזמנו כי כל האירועים הארוטיים היו קשים לו לכתיבה שכן הוא נמנע מכתיבה של סוג כזה של תיאורים.

חלק מרכזי של ההצגה הוא שפתו הייחודית והלירית של עגנון המתובלת במילים ומשפטים ארכאיים לכאורה ואולם השפה הזו בעצם עשירה וססגונית ונופחת חיים בעבר הלא רחוק של שפה עברית הנושקת לשנים של חידוש וחדשנות.

גארי נופין מגלם את המרצה וכמעט ניצב כל העת על הבמה, מצליח לרגש ולהאיר ברגישות ובמשחק מעולה את כל המתרחש עמו.

טל מאי פרויד מגלמת במשחק משכנע את שירה החוששת מפני הקשר הנועז עם גבר נשוי. טל מפגינה משחק תיאטרלי משובח ויפה מאוד.

יובל רהב מגלמת היטב את הנריאטה האישה הנאמנה ומשחקה שובה לב. נוי דרור מגלמת יפה מאוד את בתם של בני הזוג זהרה ועוד תפקידים. נגה דואק מגמת מספר תפקידים אך מושלמת כגברת בכלם אשת עמיתו לעבודה באפיזודה קצרה בשפת הים. תאיר עמוס טובה מאוד כבת השנייה תמרה. יצחק חובה נפלא כשכן התמהוני שכרסון , כפרופסור בכלם וכבעל הקפה. שיר מרגליות משובחת כאחות וכליסבט. דן טויטו מוצלח כבן זוגה של תמרה ועוד תפקידים ובמיוחד כרופא בחלק האחרון.

הבמאית אתי רזניק להטטה עם להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא הצגה עדינה ומרשימה, מרגשת ושופעת ניחוחות עגנוניות.

דפנה פרץ עצבה תפאורה מוצלחת. לנה רומננקו אחראית לעצוב התלבושות הנאותות. דניה זמר עצבה תאורה ראוייה. איתי שלו לוגסי עצב את התנועה היפה. אפי שושני עצב את המוזיקה. נוי דרור עצבה את האיפור המיוחד בבית המצורעים.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום – שמחה ברבירו


 
אודות המחבר

חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים

המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article63526.aspx