בחודש מרץ שנת 2000 נפטרה לילי ז"ל, רעייתו של אריאל שרון. ועל–פי בקשתה היא נקברה על גבעת הכלניות. גבעה הנמצאת קרוב ל-400 מטר מחוות השקמים, מקום המגורים של משפחת שרון. כביש 334 חוצץ בין החווה לגבעה.
רשות הפיתוח הינה הבעלים של חלק מהקרקע בגבעת הכלניות (על-פי הרישום בטאבו), רשות הפיתוח הוא גוף ממשלתי שהוקם על פי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) ויועד לנהל את האדמות שהופקדו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לאחר מלחמת העצמאות. רשות מקרקעי ישראל מנהלת את מקרקעי רשות הפיתוח. אדמות הגבעה מוגדרות כקרקע חקלאית מסוג מירי.
הקרקעות באזור נמכרו לרשות הפיתוח, היות והם היו חלק מאדמות כפר ערבי בשם הוג' שהיה בסמוך, וננטש ב-1948. שם המקום נקרא במפות ישראל בשם חרבת הוגה. על הגבעה עצמה קיימים שרידים של ישוב עתיק הנקרא במפות ערביות בשם חרבת הוג', שהינו אתר ארכיאולוגי מוכרז. בנוסף על הגבעה היה גם קבר שייך בשם נאבי הוג', וכתוצאה מכך, אדמות הגבעה נקראות בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) בשם חרבת אל נאבי הוג'.
חלק אחר מהקרקע נמצא בבעלות מאמור אל אוקאף ( משרד הדתות ) של עזה, כמנהל בתי הקברות המוסלמים בכפר הוג'. היות ובמקום היה קיים בית קברות מוסלמי.
ביולי 2004 נערך במרחב סקר, על-ידי מכון דש"א – דמותה של ארץ. ועל המקום נכתב: חרבת הוגה אתר היסטורי ארכיאולוגי, נקודת ציון 164500/602000, ערכיות האתר 2 מתוך 3. שרידי יישוב גדול בשטח 20 דונם, מתקופות: הברזל, הפרסית, הרומית, ההלניסטית והביזנטית. במקום נמצאו – צלמיות רבות, כתב עברי מהמאה השביעית לפנה"ס, מטבעות, קבר, ציור פרסקו, כתובת ביוונית והמקום מופיע במפת מידבא. ברשות העתיקות ישנה תוספת – במקום עדויות לכנסיה ועל פני השטח נראים אבני בניה וחרסים רבים. חלק מהעתיקות נמצאות במוזיאון קיבוץ דורות, שהגבעה נמצאת בסמוך אליו. המוזיאון נמצא תחת פיקוח רשות העתיקות
במסגרת קבורה זו, עושה שרון כל עבירה אפשרית מתחום המקרקעין. אבל, הוא לא היה לבד, אני מניח שסייעו לו בשתיקה צורמת ובעצימת עיניים, ולאחר מכן בסיוע לשמו. כל אותם גופים ממלכתיים, אשר אמונים על החוק, וסביר להניח שחלקם ידעו על העבירות.
מועצה אזורית שער הנגב.
ועדה מרחבית/מקומית לתכנון ולבניה "שמעונים".
ועדה מחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום.
רשות (מקודם – מנהל) מקרקעי ישראל.
רשות הפיתוח.
רשות העתיקות.
משרד הפנים – מחוז הדרום.
העבירות שלדעתי מיוחסות לשרון בגין הקבורה
היות ואזור גבעת הכלניות מוכרז ברשומות כאתר עתיקות, העבירה החמורה ביותר מתייחסת לסעיף 29(א) לחוק העתיקות –
באתר עתיקות לא יעשה אדם ולא ירשה לעשות אחד מאלה אלא באישור בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו:
בניה, סלילה, הקמת מיתקן, חציבה, כרייה, קידוח, הצפה במים, סיקול, חרישה, נטיעה אוקבורה;
סעיף 37 לחוק מגדיר את העבירות ואת העונשין –
. (א) הפוגע ... באתר עתיקות או המשחית פניהם בכל צורה שהיא, דינו– מאסר חמש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין,
(ב) העובר על הוראה מהוראות סעיפים ...29, דינו – מאסר שלוש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
העבירה השנייה מתייחסת לפקודת בריאות העם 1940 –
סעיף 8 (4): אין קוברים מת אלא בבית-העלמין הקיים בתור כזה בתאריך הפקודה הזאת או שנתאשר כדין בתור בית-עלמין, בהתאם להוראות הפקודה הזאת.
סעיף 10(2)לפקודה מגדיר את העונשין לעבירה זו:
כל המפר כל הוראה מהוראות סעיף ... 8 של פקודה זו יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס לא יותר מחמש לירות או למאסר לא יותר מחודש ימים.(2)
הערה (2) בסיומת הסעיףמפנה לשינוי העונש –
(2) סעיף 9 לחוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 5), ... קובע:
במקום כל עונש הנקוב בפקודה יבוא העונש שבסעיף 71 לפקודה כפי שנקבע בחוק זה.
וסעיף 71 מתקן את העונשין:
1. עונשין2
העובר על הוראה מהוראות פקודה זו או התקנות לפיה, דינו, ... מאסר ששה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין.
והעבירה השלישית מתייחסת לחוק התכנון והבניה :
סעיף 145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:
(3) כל עבודה אחרת בקרקע...וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית.
התוספת הראשונה לחוק:
7. (ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הועדה ואישור הועדה המחוזית.
תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר),
1.אלה העבודות בקרקע ... והשימושים בהם הטעונים היתר לפי פרק ה' לחוק כדי להבטיח ביצוע כל תכנית:
2)כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט –
(י"א) חפירה, חציבה ומילוי לשם קבורה כשניתן עליהם רישיון לפי סעיף 8 לפקודת בריאות העם, 1940, ובמידה שפעולות אלה לשם קבורה טעונות היתר על פי כל חיקוק אחר - כאשר ניתן כאמור;
והעונשין לפי חוק התכנון והבניה –
204.(א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס, מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.
חוק התכנון והבניה עומד כאן לפני שוקת שבורה, היות והועדה המקומית שיתפה פעולה עם העבריין, שביצע קבורה בקרקע חקלאית, שהיא גם אתר עתיקות, וכל זאת ללא רישיון קבורה במקום, וללא היתר כנדרש בחוק. ומעל הכל הוא איננו בעל זכות בקרקע. ונקודה נוספת להאיר, שטח אזור הקבורה גודר בגדר ברזל, למנוע כניסת אנשים. פירוש הדבר שקטע מאתר העתיקות הולאם על-ידי שרון, ולא ניתן יהיה בעתיד לחפור בו חפירה ארכיאולוגיות. ובאם העבריין היה בוזגלו ולא שרון, סביר להניח שהוועדה המקומית הייתה תובעת אותו בכל דין.
בחודש פברואר 2005 כחמש שנים לאחר הקבורה, פונה נעם פדרמן, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, בדרישה להעתיק את הקבר של המנוחה לבית עלמין. והיועץ המשפטי הודיע לפדרמן שהוא ביקש את התייחסות משרד הבריאות לתלונה. חמישה חודשים מאוחר יותר בחודש יולי 2005, ככל הנראה? לאחר שלא הייתה כל התייחסות לתלונתו מצדו של היועץ, פדרמן מגיש עתירה לבג"ץ, נגד ראש הממשלה אריאל שרון ונגד היועץ מזוז.
פדרמן מגיש את העתירה ללא הכנת "שיעורי בית", ועל-כן והיא מתייחסת רק לפקודת בריאות העם. ואין בה מאומה מהעבירות האחרות של חוק התכנון והבניה, וחוק העתיקות.
פסק הדין שהוציאו תחת ידם השופטים, פרוקצ'יה, גרוניס וג'ובראן היה לעניות דעתי מחפיר. (בג"ץ 6544/05) והראה קוצר רוח לתובע, והקלות בייחס לצדדים הנתבעים.
בפתיח של פסק הדין נכתב – "עניינה של העתירה שבפנינו ... את קבר המשיב את אשתו ז"ל... בצמוד ובסמוך לחוות השקמים, במקום הנקרא 'גבעת הכלניות' " ושם בהמשך נכתב – "הרי שהמנוחה נקברה על-פי רישיון קבורה, ... כאשר רישיון הקבורה מציין כמקום הקבורה את 'חוות השקמים' " ובכן רבותי, המנוחה נקברה לדבריכם ב"גבעת הכלניות" ללא רישיון קבורה. והרי אתם כותבים שגבעת הכלניות נמצאת בסמוך ובצמוד לחוות השקמים, אבל היא איננה חוות השקמים, ולכן אין בה רישיון קבורה, ואתם אומרים זאת בריש גלי, אבל לא פועלים בהתאם. בית המשפט שם עצמו כסומא, ולא עלתה כל שאלה לגבי גבעת הכלניות, אני מכיר בארץ לפחות עוד כשש גבעות בשם זה, והרי זה שם אקראי שאיננו מופיע ברשומות. ובית המשפט לא שאל את עצמו, האם לגבעה יש שם אחר? של מי אדמת הגבעה? ומהו השימוש באדמת הגבעה? ובאם נעשה לשם הקבורה שימוש נוסף בקרקע מעבר לקבר גופו.
ונקודה נוספת שגויה מתוך פסק הדין – "הרי שבנסיבות המקרה, על העבירה חלה התיישנות ... לעבירה לפי סעיפים 10(2) לפקודת בריאות עם, נקבע עונש מאסר שאינו עולה על חודש ימים ... עבירה זו מסווגת כעבירה מסוג 'חטא'...תקופת ההתיישנות לעבירות מסוג חטא היא שנה מיום ביצוע העבירה" ושוב רבותי השופטים אתם טועים,בסיומת של סעיף 10(2) קיימת הפניה להערה מספר (2), הנמצאת בסיפא של הפקודה, והערה זו הינה תיקון העונשין של הפקודה (סעיף 71), כך שעונש המאסר של חודש ימים, משתנה לעונש מאסר של ששה חודשים. מה שגורר בעקבותיו שינוי סוג העבירה מ"חטא" ל"עוון", ותקופת ההתיישנות לעבירה מסוג עוון הינה חמש שנים ולא שנה. סעיף 71 מטיל גם קנס נוסף על עבירה נמשכת, מה שאומר שאין תקופת התיישנות לעבירה זו.
וקיימת גם נקודה הזויה מבחינתי בפסק הדין – "טוען בא-כוח המשיב 2, כי לפני מספר חודשים נודע לראשונה למשפחתה של המנוחה על כך, שקיימות טענות בעניין מקום קבורתה של המנוחה. בני משפחתה התבקשו על-ידי הועדה המרחבית לתכנון ובניה "שמעונים" לבצע פעולות שונות להסדרת מקום קבורתה." רבותי היקרים, הרי אתם כמותי, צופים כאן במעשה פשע הנמשך לאורך חמש שנים. ובאם לא היו באים בטענות לעניין הקבורה, סביר להניח שהפשע היה מתקיים לעד. והנה באה ועדת "שמעונים" לתת הכשר לפשע,באמצעות מתן היתר רטרואקטיבי לקבורה. והייתי מוסיף כאן את שאמר שופט בתביעה שתבעה ועדת שמעונים מספר אזרחים (כן, אותה הועדה), על בניה ללא היתר - "השיטה של'נבנה ולאחר מכן נקבל היתר'היא שיטה פסולה שלא רק שעושה את החוק פלסתר אלא שהיא מעניקה יתרון לפורעי החוק על שומרי החוק. ... וכבר נפסק שמדיניות הענישה צריכה להיות מחמירה" ועדת שמעונים נוקטת בצעד של איפה ואיפה, קבור ולאחר מכן אנחנו ניתן לך היתר. ואולי לאור מקרה זה (לפחות) יש צורך לשנות את החוק, לא יתכן שקבוצת אנשים בעלי עניין, תעשה באדמות המדינה ככל העולה על רוחה. אין דין ואין דיין. ועדת שמעונים שנוקטת בשיטה פסולה שעושה את החוק פלסתר ומעניקה יתרון לפורעי החוק על שומרי החוק. מעבר לכך לסיפור הנ"ל בפסק הדין יש התחלה ויש סוף, אבל אין אמצע. נודע למשפחה על טענות בעניין הקבורה (ככל הנראה בעקבות הפנייה של נעם פדרמן ליועץ המשפטי), ולאחר מכן המשפחה נתבקשה על-ידי ועדת שמעונים לבצע פעולות. פסק הדין אינו מיידע אותנו כיצד נכנסת לתמונה הועדה, מישהו הרי פנה לוועדה להסדרת הקבורה.
שאלת מרוץ הזמנים כפי שהתרחשה בפסק הדין -
"...העותר לא המתין לקבלת עמדת משרד הבריאות והגיש את העתירה דנן לבית-משפט זה, ..."
הפניה ליועץ המשפטי לממשלה הייתה ביום 16 פברואר 2005, והעתירה הוגשה ביום 6 יולי 2005,ובסה"כ עברו 140 ימים בין השניים. החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), עוסק בלוחות הזמנים המחייבים את עובדי הציבור למתן תשובות -
חובת מתן תשובה במועד
2.(א) נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה.
היות, וככל הנראה לא התקבלה כל תשובה לבקשת העותר, לאורך זמן ממושך, לפחות פי שלושה מן הנקוב בחוק. והיועץ המשפטי לממשלה ועובדי משרד הבריאות הינם עובדי ציבור, לא ברור לי למה באת-כוח משיב 1 ובית המשפט באו בטענות לעותר.
פסק הדין גורם לי, האזרח הקטן לבלבול, על שנאמר בו כך – "במקרה שלפנינו, בטרם הגישהעותר את העתירה דנן, הוא לא פנה אל משרד הבריאות ... אלא בחר לפנות ליועץ המשפטילממשלה ... " ובאותו הקשר, נאמר שם בהמשך – "... מיצוי הליכים מקדמיים של פנייה לרשות הינו תנאיסף להיזקקות בית-משפט זה לעתירות כנגד גופים מינהליים וציבוריים (- וכאן ישנה הפניה לפסק-דין (בג"ץ 2902/02) שאומר כדלקמן – "נראה כי העותר לא מיצה את הסעדים העומדיםלרשותו בכך שלא הגיש ערר ליועץ המשפטי לממשלה..."
מקרה זה דורש הסבר, עותר במקרה א' ננזף על כך שפנה ליועץ המשפטי לממשלה. ואילו עותר במקרה ב' ננזף על כך שלא פנה ליועץ המשפטי לממשלה. אלא אם כן יבוא מישהו ויתקן אותי, ולא אני נמצא בחלום.
ובאותו רצף עניינים, כאשר ציינתי קודם לכן שפסק הדין כמדומני מקל עם המשיבים, הביא לדוגמה את דברי עורכת-הדין של היועץ המשפטי לממשלה –
"... העותר לא פנה לפני הגשת העתירה אל משרד הבריאות לעניין הוצאת גופתה של המנוחה מקברה והוא אף לא צירף את משרד הבריאות או מי מעובדיו כמשיב בעתירה." - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
וממול את הקטע הבא, הלקוח מדברי השופטים מפסק הדין -
"... בטרם הגיש העותר את העתירה דנן, הוא לא פנה אל משרד הבריאות לעניין הוצאת גופתה של המנוחה מקברה, העותר אף לא צירף את משרד הבריאות או מי מעובדיו כמשיב בעתירה,..."
ונראה לי שעניין הוצאת הגופה, לא נבדק כלל על-ידי הנזכרים לעיל. היות ו"תקנות הקבורה מחדש" גורסות כדלקמן:
4. בקשה לקבור גופה מחדש תוגש בכתב למנהל והיא -
א) תציין את מקום הקבורה הנוכחי של הגופה ואת המקום שבו רוצים לקברה מחדש;
ב) .......
ג) תוגש בצירוף תעודה רפואית ערוכה כהלכה על גורם המוות ובה יש לפרש את שמו, גילו, נתינותו ומשלח ידו של הנפטר או הוכחות אחרות על גרם המוות שהמנהל ימצאן מספיקות.
נשמע לי קצת מוזר, שמר נעם פדרמן יציין את מקום הקבורה מחדש של המנוחה? והרי כל תקנה 4עניינה בבני משפחת המנוחה, ולא באדם זר.
והחלטה שגויה נוספת המתקיימת בפסק הדין – "נראה, כי פנייתו של העותר כחמש שנים לאחר קבורתה של המנוחה ... לוקה בשיהוי אובייקטיבי, אשר בנסיבות העניין נודעת לו משמעות מכרעת. די בכך על-מנת לקבוע, כי דין העתירה להידחות על הסף."
שיהוי משמעו הגשת עתירה באיחור. נהוג לפרק את השיהוי לשלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ומידת הפגיעה בעיקרון שלטון החוק ובאינטרס הציבורי.
שופטי בג"ץ מצאו לנכון לבחור בשיהוי האובייקטיבי, מה שאומר כי תתקיים פגיעה באינטרסים של רשות מנהלית, ושל צדדים שלישיים הנוגעים בדבר כתוצאה מהתערבות שיפוטית. וכן בשינוי שחל במצב בשטח, כתוצאה מפרק הזמן הניכר שחלף. היות ולא נראה לעין, כי תתקיים פגיעה ברשות מנהלית כלשהי, ולא חל כל שינוי במצב בשטח, כפי שאומר זאת פסק הדין – "כך שמדובר בעבירה רגעית המסתיימת עם סיום הקבורה" הפגיעה היחידה שעשויה להתרחש הינה פגיעה באינטרסים של שרון.
כל שנותר הוא, לבחון את היסוד השלישי – מידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי, מול הפגיעה בשרון. ולאור כל שנאמר עד כה, בית המשפט בפסק דין זה, נתן ידו לפגיעה קשה בשלטון החוק ולפגיעה באינטרס הציבורי.
והנקודה השנויה האחרונה בפסק הדין – "כמו-כן, טענת העותר - לפיה מדובר בעבירה מתמשכת - דינה להידחות. הרכיב ההתנהגותי של העבירה הינו מעשה הקבורה, כך שמדובר בעבירה רגעית, המסתיימת עם סיום הקבורה" ושוב אתם טועים רבותי היקרים, מעשה קבורה מתייחס לדיני מקרקעין, קבורה איננה באויר. ואתם מציגים דוגמא של פסק דין (דנ"פ 4603/97) מהתחום הפלילי של מעשי סחיטה ואיומים בשרשרת, שאין לו שום קשר ועניין למקרה הנדון. ואשאל אותכם שאלה פשוטה, מדוע הועדה המרחבית לתכנון ובניה "שמעונים"אמורה לבצע פעולות שונות להסדרת מקום קבורתה. והרי כדברכם מדובר בעבירה רגעית המסתיימת עם סיום הקבורה. ולא צריך ללכת רחוק, השופט ג'ובראן נותן את התשובה, בפסק דין שנתן כשנה מאוחר יותר (רע"פ 8986/06 ) - "לשון הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה קובעת באופן ברור וחד-משמעי כעבירה גם את השימוש במבנה שנבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה עצמו ללא היתר. משמע, הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה כוללת בחובה שתי עבירות נפרדות, אשר האחת נוגעת לביצוע העבודה והאחרת נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין. מכך עולה, כי עבירת השימוש ללא היתר הינה עבירה נפרדת, העומדת בפני עצמה ולכן הגם שפעולת הבנייה ללא היתר מתיישנת, עבירת השימוש החורג כעבירה נמשכת עומדת לחובתו של המשתמש ללא היתר במקרקעין."ואשר כאמור, אקט הקבורה הינה העבירה הראשונה אשר התיישנה, ואילו הקבר עצמו שהמנוחה ז"ל מונחת בו, (המצבה על הקבר וגדר הברזל המקיפה את אזור הקבורה לא עלו בדיון), הינה עבירה נמשכת (או מתמשכת) העומדת לחובתו של המשתמש ללא היתר במקרקעין. ולכן לעבירה זו אין תוקף התיישנות, עד שיוסדר היתר הקבורה או שהמצב יחזור לקדמותו. וגם להלכה היהודית יש מלה בנדון – "המת אמנם "משתמש" בקברו שימוש סביר..." ( מתוך - שו"ת בית שערים, יורה דעה, סימן תלד ).
פסק הדין מציג לחומרא את האפשרויות הקיימות להוצאת גופה מקברה, מתוך תקנות הקבורה מחדש. אם כי, בתקנות ישנם גם סעיפים הגורסים לקולא, אבל הם לא עלו בפסק הדין. על מנת ליתן מענה לשאלה, פניתי למקורות היהודיים בעניין פינוי קברים. כפי שמופיע בחוות-דעת שכתב ד"ר מיכאל ויגודה, עבור משרד המשפטים, וכן ב-בג"ץ 52/06 העוסק גם-כן בעניין.
באופן עקרוני ההלכה היהודית אוסרת על פינוי קברים, אם כי קיימים לכך גם חריגים, המאפשרים פינוי קברים. ההלכה מקנה היתר לפינוי "קבר המזיק את הרבים" –
המקרה הפשוט של "קבר המזיק את הרבים" הוא כשהקבר נמצא במקום המשמש מעבר לרבים, וגורם להם טומאה (רש"י, סנהדרין מז ע"פ, ד"ה וקבר). אולם נראה שאין הכוונה שהקבר נמצא לרוחב הדרך, כך שאי אפשר לעבור בלי להיטמא, אלא אף אם הוא בצדי הדרך, בקרקע פרטית, דינו כ"קבר המזיק את הרבים", מכיון שהוא מעלה את סיכויי ההטמאות (טור, יורה דעה, סימן שסד).
הרמב"ם מביא את ההלכה בשינוי לשון וכותב "קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו". שלפי הרמב"ם פינוי הקבר בנסיבות כאלו הוא חובה ולא רק רשות. (רמב"ם, הלכות טומאת מת, פרק ח, הלכה ו).
נראה שהפוסק המרחיב ביותר את הגדרת "מזיק את הרבים" הוא הרב שאול ישראלי (חוות בנימין, חלק א', סימן כה, סעיף ה). לדבריו, כשם שבדיני המטרדים, אפילו פגיעה בנוי העיר מוגדרת כ"נזק לרבים" (ראה בבא בתרא כד ע"ב, ורש"י שם, ד"ה מרחיקין) משום "תפארת לארץ ישראל" (לשון הרשב"א), כך כל פגיעה באינטרס הציבורי תיחשב כנזק לגבי כבוד המת ועל כן אפשר לפנותו.
היות ואזור הגבעה הופקע מן הציבור על-ידי השלטונות, ההלכה נותנת מענה גם לכך -
סוג אחר של הצדקה לפינוי קברים הוא כשהקרקע בה ניצב הקבר הופקעה על ידי השלטונות. מהר"ם שיק (שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן שנג) כותב שבכגון זה נמצא האדם קבור בקבר שאינו שלו, ומכאן העילה לפנותו.
כשמונה חודשים לאחר המשפט ושש שנים לאחר הקבורה, החלו להופיע האישורים בדיעבד, על-מנת ליתן גושפנקה חוקית לעבירות.
בחודש מרץ 2006 הופיעה ההודעה בעיתונות וברשומות בדבר הפקדת התוכניות. ההודעה התפרסמה בילקוט הפרסומים 5511 עמוד 2413. ועיקרה – שינוי ייעודי הקרקע מקרקע חקלאית לאתר קבורה מיוחד על ידי איחוד וחלוקת מגרשים בהסכמת הבעלים. ( הבעלים -מינהל מקרקעי ישראל ) וקביעת זכות מעבר לציבור על ידי רישום זיקת הנאה. השטחים הכלולים בתכנית ומקומם: אתר קבורה מיוחד מערבית לקיבוץ דורות – גוש 2263 ח"ח 33,28,26,21,20,13; גוש 2264 ח"ח 93; גוש 2330 ח"ח 1. על החתום יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום. בחשבון שעשיתי, מדובר בשטח כולל של כ-73דונם. שמתוכם שטח הקבורה ודרך הגישה עומדים על כ-4 דונם בלבד, מה שמעלה את האפשרות שמתכנני האתר חשבו רחוק קדימה, והכינו בית קברות למשפחת שרון לדורותיהם, מעתה ועד עולם. ודרך אגב שטח זיקת ההנאה לציבור עומד על 79 מ"ר מתוך כ-73,000 מ"ר של שטח אתר הקבורה המיוחד. ושוב המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, המושג "אתר קבורה מיוחד" איננו קיים בשום מקום ואתר, ואין לו כל אזכור, אלא אם כן מישהו יתקן אותי. המושג היחידי שקיים הינו, "חלקת קבורה מיוחדת" הנמצאת בתוך בית קברות.
ביום 11.6.2006 התקבלו הוראות התוכנית לאתר קבורה מיוחד, בלשכת התכנון המחוזית במשרד הפנים מחוז הדרום. על התוכנית חתומים –
הוועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים – יזם ומגיש התכנית.
מנהל מקרקעי ישראל – בעל הקרקע ובעל הזכויות בקרקע (להיכן נעלמו רשות הפיתוח ומשרד הדתות של עזה – בעלות הקרקע).
ובכן רבותי לפנינו מונחת תוכנית, שנערכה על-ידי רבי אומן מתחום ההטיה והסילוף. ודרך הגב, התכנית כוללת כבר את מיקום קיברו של שרון עצמו. ובנוסף בקרבת אזור הקבורה, עמוד ועליו מצלמת אבטחה –
סעיף 17. בתכנית: הפקעות לצרכי ציבור: "מקרקעי ישראל המיועדים לצורכי ציבור כהגדרתם בסעיף 188(ב) לחוק התכנון והבניה, יוחכרו לרשות המקומית לפי נוהלי מינהל מקרקעי ישראל." ברישומי הטאבו מינואר 2014 הבעלים של הקרקע בנקודת הקבורה, הינו רשות הפיתוח, ואין כל חכירה לרשות מקומית. בנוסף, סעיף 188(ב) בחוק, מאפשר הפקעת קרקע לצרכי ציבור, לטובת "בתי קברות". וכאן עולה השאלה, האם הפקעת קרקע עבור שרון הינה הפקעה לצרכי ציבור. לדעתי לא, אלא אם כן, האתר יוסב לבית קברות ציבורי לכל עם ישראל, כהגדרתו בחוק.
סעיף 14. תכליות שימושים והגבלות: "14.2 לא תותר בניה ... בשטח התכנית" האם מישהו מעורכי התכנית יוכל לעמוד בהגבלה זו, שהוא עצמו הציב, סביר להניח שלא –
15.4 "יחול איסור בניה מעל קווי תשתית"- אבל בשאר השטח מותר.
16.1 "לא יינתן היתר בניה מתחת לקווי חשמל עיליים." - אבל בשאר השטח מותר.
"אין לבנות בנינים מעל כבלי חשמל תת-קרקעיים." - אבל בשאר השטח מותר.
וניתן כאן לראות את הפרסה שעושים עסקני הנדל"ן, לחוק בישראל. ואולי בכל זאת לא הבנתי, לא תותר בניה? או כן תותר בניה? ואם כן, אז מה צופן בקרבו עתיד הבנייה בראיית עורכי התכנית – מאוזוליאום? בית לוויות? כל האפשרויות פתוחות.
והקומדיה דל'ארטה הגדולה מכולם מופיעה בסעיף 19. עתיקות: התכנית מתייחסת אל הקרקע, כקרקע בתולה שעדיין לא נאנסה על ידי שרון.
"אין רשות העתיקות מתחייבת לאשר בניה בשטח או בחלקו גם לאחר בדיקה/חפירה, זאת במידה ויתגלו בשטח עתיקות ייחודיות ולא ייראו את התוכניות כמקנות זכויות בניה בשטח שהינו אתר עתיקות מוכרז."
וישנם עוד כהנה וכהנה תתי סעיפים, שעניינם בדרכי הטיפול באתרי עתיקות מוכרזים, שיד אדם לא נגעה בהם קודם לכן. שלא כדוגמת אתר עתיקות זה.
ביום 17/7/2006 אושרו התוכניות ברשומות והופיעו בילקוט הפרסומים 5553 עמוד 4228. כל תהליך הגשת התוכניות ולאחר מכן אישורן, נערכו כאשר אריאל שרון נמצא בקומה.
הגדילה לעשות רשות מקרקעי ישראל. כאשר מציצים בפרטים על תוכנית 38/303/02/7 שהיא התוכנית של אתר הקבורה המיוחד. שטח התוכנית עומד על 3.904 דונם, בטבלת השטחים הוא עומד על 3.915 דונם, ואילו בהיתר הבניה כפי שאושר על-ידי הוועדות, שטח התוכנית עומד על 3.735 דונם. בתכנית המקורית גוש 2230 כולל רק את חלקה 1, ואילו בתוכנית של הרשות נכללות גם חלקות 2 ו- 36 . שטח אתר הקבורה בתכנית המקורית 0.350 דונם, ואילו בתוכנית של הרשות 0.530 דונם.
בחודש ינואר 2014 נפטר אריאל שרון, ונקבר בקבר שמקומו סומן בתשריט של היתר הקבורה. ושוב בקבורה זו רשות העתיקות מושמת לקלס –
מידע לציבור המעוניין בביצוע עבודות פיתוח
רשות העתיקות מתנה את פעולות הפיתוח בביצוע בדיקות מקדימות של חתכי בדיקה באמצעות מפקח מוסמך מטעמה בעזרת כלי מכני –טרקטור מסוג J.C.B עם כף אחורית ללא שיניים. היקף הבדיקה ייקבע על ידי הרשות בהתאמה לתכניות הפיתוח בשטח.
וכאשר אני רואה את התמונות מחפירת קיברו של שרון, אני רואה דחפור עם כף אחורית עם שיניים.
ולסיום ניתן לומר, שעם ישראל יכול להיקבר בגבעת הכלניות, השטח שהולאם בגבעה והפך מקרקע חקלאית לבית קברות מיוחד, עומד כזכור על כ-73 דונם, שמתוכם רק כ-4 דונם מהווים את היתר הקבורה לשרון. ויש לזכור שהשטח כולו הופקע לצרכי ציבור, שהמטרה הקרובה ביותר מהיבט החוק הינה בית קברות ציבורי.
ומי יודע אולי בעתיד יגיע למקום אדם שאבותיו גרו בכפר הוג' ויש לו קושאן של הגבעה והרי מדובר באדמת נפקדים.
וקיימת גם האפשרות - שאריק שנלחם את מרבית חייו בערבים, במותו נקבר בבית קברות מוסלמי. נקודת הקבורה שלו נמצאת צמודה לחלקה 13 גוש 2263, ובחלקה זו היה בעבר בית הקברות המוסלמי של כפר הוג'.