פס׳ כח - משה רבינו 40 יום לא אכל ולא שתה לחם ומים אבל הייתה לו אכילה אחרת רוחנית שהיא לימוד התורה [ונראה שזה גם כוונת הבריאה ביצירת האדם הראשון שצווה רק מה לאכול ומה לא לאכול וגם שם כנראה מדובר באכילה רוחנית].

פס׳ כט - נאמר ויהי לשון צער כאשר משה ירד וקרן עור פניו וזה משום שכל שאר הצדיקים שהיו במחנה נכוו ממעלת משה וכמו שחז״ל אומרים שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו.

הסבר יפיפה מדוע משה לא ידע שקרן עור פניו.

קירון עור פני משה הוא מענוונותו של משה ומכך שכתב ’ענו’ ולא ’עניו׳ אז מהיתרון של האות י׳ שהוא לא כתב ה׳ העביר את הקולמוס על פניו וכך קרנו פניו, כך האוה״ח מסביר את המדרש. [ראה במאורי החיים שמביאים את דברי החיד״א שמכריח פירוש זה, ועוד הם הביאו בשם קדושת הלוי שמסביר את ההבדל בין עניו לענו ובגדול שענו הוא בחינה יותר גרועה מאשר עניו. וראיתי שיש שהסבירו שהדיו שנשאר מהקולמוס זה מהאות א׳ זעירא במילה ויקרא שבתחילת ספר ויקרא].

מאמר בנושא ברכת אשר יצר סגולה

פס׳ לה - ”ואולי כי חזרה עטרה ליושנה בבחינת פניו על דרך אומרם ז״ל בספרו של רבי מאיר כתוב כתנות אור, כמו כן משה נעשה עור פניו אור", ובמאורי אור כתבו להסביר שכנראה האוה״ח בא לתרץ כיצד ייתכן שיהיה שינוי טבע הבריאה כזה בצורה תמידית.

פרשת ויקהל

מיקוד:

פרק לה פס׳ א. פס׳ כא.

פס׳ ב. פס׳ כב.

פס׳ ה. פרק לו פס׳ ז.

פס׳ כ. פס׳ ח.

מיקוד מורחב:

פרק לה פס׳ א - מדוע נאמר כאן שמשה הקהיל את בני ישראל והרי בכל ציווי של ה׳ משה הקהיל את העם וא״כ מה שונה הקהלה זו משאר הקהלות? אלא משום שבסוף פרשה קודמת התורה סיפרה שקרן עור פני משה ופחדו מלגשת אליו כאן היה צריך להקהיל את כל העם שלא יפחדו.

ע״י השבת תיקנו את פגם חטא העגל, ששבת שקולה כנגד כל התורה כולה וחטא העגל הרי שהוא עבודה זרה וחומרתו שכופר בכל התורה כולה, ובזה גם כן מתורץ מדוע התורה חוזרת לצוות שוב על השבת בכדי לתקן את חטא העגל.

פס׳ ב - "ששת ימים תעשה. טעם זכרון עשיית מלאכה בימי החול, אולי שיכוין לומר שאם יהיה יום ז׳ קודש תעשה המלאכה הצריכה לך בששת ימים”.

"וטעם אומרו ששת ולא בששת כדי שלא תטעה כי יש מצוה בעשיית מלאכה בהם".

מידע שיש על הרואה נמר בחלום

פס׳ ה - בנתינת תרומת ה׳ יש את הפעולה החיצונית של נתינת התרומה פיזית ויש פעולה פנימית שהיא הכוונה בעת הנתינה וכוונה זו חשובה ביותר כי ”העושה דבר מנשיאות הלב אשר ידבנו לצד התנועעות הרוחנית השוכן בלב בחשק הדבר יפעיל במושכל נעלם [ברצון העליון] אבל אם יביא התרומה בלא נדיבות לב אין זה פועל במושכל [בעולמות העליונים]”.

הרב כדרכו בקודש מדקדק בכל אות ומסביר מדוע בכל פרט ופרט תוספת האות ו׳ או חסרונה, ובגדול הרב מסביר שזה לפי חלוקת הדרגות של תרומות והכלים.