דוגמא שלישית לסברא הזאת עולה בדברי הערוך השלחן לגבי נשיאת נשק לחיילים בצבא. השו״ע (סי׳ שא סעי׳ ז) פוסק, עפ״י המשנה במסכת שבת (סג.), שכלי נשק נקראים משוי ולכן היוצא עם כלי נשק לרשות הרבים בשבת חייב חטאת (במקום שאין סכנה). הערוך השלחן (אות נא) מחדש שזהו דווקא באנשים רגילים שנושאים נשק, אך חיילים מותרים לשאת נשק בשבת ברשות הרבים משום שהנשק נחשב כמלבוש של חייל צבא: "והטעם מפני שדברים אלו אינם תכשיטין בעצם אלא לבעלי מלחמה הרי הם כבגדיו אבל בסתם בני אדם הרי הם משא ולכן הבעל מלחמה כמו העובד בצבא המלך הם כבגדיו".

כאן נקרא על מידד טסה אוי נא לנו להורדה

נפקא מינה בין הנימוקים

האם מותר לטלטל מסכה שמונחת תחת לפה ואינו חוסם את דרכי הנשימה ?

לפי הנימוק הראשון, יש להקפיד שלא להוריד את המסכה מתחת לפיו שאז היא אינה מגינה עליו מפני הזיהום, וממילא היא הופכת למשוי שאסור לצאת בה בשבת. אך לפי הנימוק השני, יתכן שגם באופן הזה המסכה אינה נקראת משוי שזהו דרך הלבישה של מסכה, שכאשר אדם נמצא בחברת אנשים הוא מכסה בה את פניו וכאשר הוא נמצא לבדו הוא מוריד אותה מפניו ומשאירה סביב צווארו. ונראה שהמקל בזה יש לו על מי לסמוך, אך אין להחזיק את המסכה בידו שאז היא נקראת משוי משום שאינו לובשה כלל.

מידע שניתן לקרוא עין ימין קופצת

ב. חשש שמא יטלטל ד׳ אמרת