לקרקע, וזה השלב שנגמר מלאכתו, ומזהילפינץ שגם זכות אכילת פועל במחובר,ואיסור לא תחסום נאמר רק באופןשהעבודה היא בפירות בשלב שכברנגמרה מלאכתן, וכגון שנשכר לקטוףפירות מהעץ או לנכש בצלים מהקרקע,אבל פועל שנשכר, לדוגמא, לרסס אתהפירות לפני שתולשים אותם, או אפילושנשכר לנכש ולהוציא את הבצליםהקטנים המפריעים לבצלים הגדוליםלגדול בצורה טובה, אינו יכול לאכולתוך כדי עבודתו, מכיון שעבודתו לאנחשבת בדבר שנגמר מלאכתו, שעבודתובעקירת הקטנים, ועיקר התכלית לעזורלגדולים והם עדיין בקרקע.
קרא כאן גמ ח בגדים בירושלים
דיש - דיש זה גידולי קרקע, ומזה ילפינן שכל אכילת פועל ואיסור לא
תחסום נאמר רק בגידוי קרקע, אבלפועל שנשכר לחלוב פרה שאינו נחשבלגידולי קרקע, אסור לו לאכול, וכן פרהשעובדת בדבר שאינו גידולי קרקע, מותרלחוסמה.
דישו - דישו הראוי לו, ומזה ממעטינן שמותר לחסום שור שדש גידולי
תרומה, שאינו דיש הראוי לשור, שהרי אסור להאכיל תרומה אף לבהמת ישראל.
דישו - דישו שלו - ומזה ממעטים שמותר לחסום שור שדש במעשר
שני בתוך ירושלים, לשיטת ר״מ שהוי ממון גבוה, ולפי ר״י שמעשר שני הוי ממון הדיוט, אסור לחסום שנחשב לדישו.
דישו - שלו ולא של הקדש - לשיטת התוס׳ במעילה לומדים
שמותר לחסום שור שדש בשדה הקדש,ולשיטת הרמב״ם ילפינן מדישו הראוילו, וזה אינו ראוי לו.
דישו - דישו הראוי לו, ומזה ממעטים שמותר לחסום שור שדש
מעשר שני מחוץ לחומה, שאינו נחשבלראוי לו - כך ביאר רש״י.
י) דישו - מסתפקת הגמ׳ באופן שכיסה את התבואה בחתיכת עור, והבהמה אינה רואה את הדיש, האם נקרא שחוסם בדישו.
עד כאן הלימודים מהמלה "דיש", ועכשיו נבאר לימודים אחרים מהפסוקים שנאמרו בפועל.
מידע על עליה לקבר בשנה הראשונה
"כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן".
"כי תבוא", דורשים חז״ל בגמ׳ ב״מ פ״ז ע״ב, נאמר כאן ביאה ונאמר להלן "לא תבוא עליו השמש", מה להלן בפועל הכתוב מדבר, אף כאן בפועל הכתוב מדבר. ולכאורה צ״ע, מדוע צריך לימוד מיוחד שרק לפועל מותר לאכול, וכי היה ס״ד שלכל אדם מותר לקטוף ולאכול בלי רשות מכרם חבירו. ונראה שכוונת הדרשה, לאפוקי משיטת איסי בן יהודה המובאת בדף צ״ב ע״א, הסובר שהפסוק כי תבוא לא מדבר דווקא בשוכר פועל לעבוד, אלא כל אדם שלא נשכר, יכול לאכול, ובתנאי שיעשה מעצמו מלאכה עבור אכילתו, ובזה חידשו חז״ל לא כדבריו, אלא רק השוכר פועל לעבוד, זכאי לאכול בזמן עבודתו. והסברא בזה, מבואר בגמ׳ שנוח לאדם שלא יאכלו משדהו למרות שעושים לו עבודה, כיון שעי״ז כולם יבואו ויאכלו משדהו, ורק כששוכר פועל להדיא לעבוד, זיכתה התורה לפועל לאכול.
"בכרם", למרות שהפסוקים מדברים בכרם - שמנסכים ממנו למזבח, ובקמה - שמביאים למנחות, וא״כ היינו חושבים שכל אכילת פועל נאמר רק בדברים שיש בהם צד מזבח, מ״מ ילפינן מהמלה "קמה" לרבות כל בעלי קומה, דהיינו כל סוגי האילנות, ולאו דווקא אלו שיש בהם צד מזבח, וא״כ לכאורה כל הפסוק שנאמר בכרם מיותר, שהרי אפשר ללמוד מהפסוק של קמת רעך את זכות אכילת הפועל, אלא חז״ל דורשים שהפסוק שמדבר בכרם בא ללמד כמה הלכות בזכות אכילת הפועל, וכדלהלן.