הורמון הגדילה (סומאטרופין) - growth hormone

הורמון גדילה (gh - growth hormone), הנקרא גם: somatotropin, מיוצר בבלוטת יותרת המוח, בלועזית בלוטת ההיפופיזה.

אצל ילדים ומתבגרים הורמון זה ממריץ צמיחה והתפתחות תקינה של הגוף.

אם הורמון זה אינו מיוצר בכמות מספקת חלה האטה בצמיחה, והתוצאה היא קומה קצרה, מתחת לגבול התחתון של גובה תקין. היום קיימת צורה סינתטית של החומר המחליפה את צורתו הטבעית.

יש לעיתים ספורטאים העושים שימוש לרעה בחומר זה כדי לפתח את שריריהם, בדומה לשימוש בסטרואידים אנבוליים. רק לעיתים נדירות נצפות תופעות לוואי עם השימוש בתרופה זו. הגדילה מנוטרת בקפידה תוך כדי הטיפול. קיים סיכון קל להתפתחות סוכרת, ולעיתים עלולה לחול ירידה בתפקוד בלוטת התריס.

שימושים נוספים הנחקרים כיום הם טיפול ברזון קיצוני הנובע מאיידס ורזון הנובע מסרטן.

מאפיינים מבניים: פפטיד שאורכו 191-199 חומצות אמינו ומשקלו 22 דלטונים. הוא כולל שני גשרי ציסטאין וראש חומצי שטבעת קטנה בקצהו. כלומר, מבנה של לולאה גדולה ולולאה קטנה. הורמון הגדילה מופרש במהלך כל שנות החיים. והחל מגיל מהעשור השלישי לחיים רמתו יורדת.



? הורמון הגדילה מסייע ביצירת חלבונים ובמניעת פירוקם,

? מסייע בעליית מסת השריר ובבצימצום מסת השומן,

? מגביר את קליטת הגלוקוז (סוכר הדם) בשרירים,

? מעודד את ההתפתחות המינית, מעלה את תפוקת הלב והכליות,

? מוריד רמות כולסטרול,

? מאיץ ריפוי פצעים וחבלות,

? גורם לעלייה בפעילות המערכת החיסונית,

? מסייע בהפחתת לחץ הדם,

? מסייע בחיזוק רקמת העצם,

? מגביר שנת חלומות וסינתזת חלבונים במוח החיוניים להגברת הזיכרון לטווח ארוך.

נוסף לפעילותו הישירה, הורמון הגדילה פועל באופנים עקיפים:

1. נקשר לרצפטורים על גבי ממברנות תאי הכבד הכליה והשריר וגורם לשחרור של igf (אינסולין לייק גרו-פקטור - 1) מעוררי גדילה למחזור הדם. הנ"ל משפיעים על תאים סומטיים תוך השריית גדילת תאים, חלוקת תאים והם בעלי חשיבות מרובה בצמיחת הסחוסים ורקמות החיבור.

2. נקשר לרצפטורי הורמון הגדילה שבתאי השומן ומביא לעלייה בחומצות שומן חופשיות ע"י העלאת פרוק השומן. כלומר מעודד תהליכים ליפוטרופיים (פירוק חומצות השומן מתאי השומן).

3. מתרכב עם רקמות וסקולריות (כלי דם) - התרכבות זו מביאה לפירוק פוליסכרידים (רבי-סוכרים) לגלוקוז (חדי סוכרים) שנכנסים לזרם הדם.

הפרשת הורמון הגדילה תלויה בגיל. לאחר העשור השני יורדת הכמות המופרשת ממנו בכ- 10 ? 15 אחוזים בקירוב, בכל עשור.

הבקרה על הורמון הגדילה נעשית באופנים רבים, ברמה ההורמונלית הבקרה נעשית בראש ובראשונה בהיפותלמוס על ידי הפקטור לשחרור הורמון הגדילה ghrf, אשר מעודד את הפרשת ההורמון ועל ידי סומטוסטטין, אשר מעכב גם את הפרשתו. הורמון הגדילה עצמו מעכב את הפרשתו על ידי מנגנון משוב שלילי.

בקרת הורמון הגדילה קשורה אף במצבו הפנימי והחיצוני של הפרט: מצב של רעב יגביר את הפרשת הורמון הגדילה, בעוד שאכילה תביא לדיכוי ההפרשה. רמה גבוהה של גלוקוז בדם תדכא הפרשת הורמון הגדילה. באופן דומה, מאמץ גופני הדורש אנרגיה רבה וזמינה מעודד הפרשת הורמון הגדילה, דבר המביא לניצול שומן ויצור גליקוגן (מאגר אנרגיה) לשרירי הלב והשלד. כמו כן, עליה ברמת חומצות האמינו החופשיות תגרום להפרשת יתר של הורמון הגדילה, דבר שיגרום להחדרתן לתא. אולם עלייה בחומצות השומן החופשיות תגרום לירידה ברמתו של הורמון הגדילה.



פעילות הורמון הגדילה:

שיווי משקל בין ההורמון המגרה (הורמון המשחרר הורמון הגדילה) ghrh וההורמון המעכב סומטוסטטין גורמים להפרשת הורמון גדילה מההיפופיזה.

הורמון הגדילה הוא הורמון בונה רקמות (אנבולי), בעל השפעות מעודדות גדילה, מפרק שומן (ליפוליטי) וגורם להטיית חילוף החומרים לכוון של יצירת סוכרים.
ההורמון מגרה יצור של חלבון וגורם לעליה במסת שריר. בחילוף חומרים של שומן- חשיפה ממושכת של תאי שומן (מעבר לשעה אחת) להורמון גדילה, גורמת לעידוד הפרוק של רקמת שומן ועל כן עליה ברמות חומצות שומן חופשיות וגליצרול בדם. פעולה זו נוגדת את פעילות האינסולין המוריד את רמת הסוכר בדם. מתן הורמון גדילה למבוגרים חסרי הורמון גדילה מעלה רמת חומצות שומן חופשיות בדם. מוריד את רמת ה- vldl (ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד) העשיר בכולסטרול.

השפעה על המערכת הלב וכלי הדם:

הורמון הגדילה משפר את תגובתיות של כלי הדם של האמה (יכולת התרחבותם) בתגובה לניטריק אוקסיד (no). משפר תפקוד האנדותל (התאים המצפים את כלי הדם, השכבה הפנימית).

נמצא שהורמון הגדילה מוריד מדדי דלקת: אינטרלוקין 6 ו- protein c reactive. פורסם בירחון clinical endocrinology ביולי 2002: בחוסר הורמון גדילה, קיימים גורמי סיכון למחלות לב: פיזור שומן (פיזור שומן אבדומינאלי מגביר את הנטייה למחלות קרדיווסקולריות), פרופיל שומנים בדם (ldl ו- hdl-כולסטרול), תנגודת לאינסולין, לחץ דם גבוה, שינוי בצורת כלי הדם והתגובתיות שלהם.

כל המחקרים רומזים על יתרון בטיפול בהורמון גדילה כאשר משלימים חוסר, אבל אין כעת הוכחה שטיפול זה מונע מחלות. בירחון drug safety 2002 פורסם שהיו מקרים של אי סבילות לסוכר ואפילו סוכרת כתוצאה מהטיפול בהורמון גדילה.
להורמון הגדילה השפעה לכוון בנית מסת עצם, הורמון הגדילה גורם לשמירה בתוך התאים של המינרלים התוך תאיים העיקריים כמו: אשלגן מגנזיום וזרחן.
ההורמון מעלה רמות זרחן בנסיוב, דרך השפעה ישירה על הכליה, להגברת הספיגה של הזרחן.

טיפול בהורמון גדילה (בצורה בלתי מבוקרת ובעיקר במינונים גבוהים) באנשים במיוחד במבוגרים גורם לשמירת נתרן בגוף, ירידה בהפרשת נתרן בשתן, וכתוצאה מכך עליה בנפח הנוזלים בגוף עד כדי מצב של יתר לחץ דם ובצקות.

בילדים ונוער תופעה זו מזערית קצרה וחולפת. הצטברות הנוזלים מתרחשת בעיקר בשבועות הראשונים לאחר תחילת הטיפול. תיתכן הגדלת שדיים (גניקומסטיה) חולפת בתחילת הטיפול.

האם הורמון הגדילה גורם לממאירות?
בסיכומים מן הספרות הרפואית, לא נראה שהורמון הגדילה גורם להחזרת גידולים שנותחו או טופלו בהצלחה או לגדילה נוספת של גידול ביותרת המוח.
קיים דיווח לאחרונה על עליה בשכיחות סרטן המעי הגס במבוגרים שטופלו בהורמון גדילה.
קיים קשר סטטיסטי בין רמת igf-i גבוהה בגיל צעיר, להופעת סרטן פרוסטטה בגבר מבוגר וסרטן שד באישה מבוגרת.
על כן דואגים היום לתת טיפול בהורמון גדילה שאינו גורם לעליית הורמון הגדילה מעל לנורמה. כמו כן שוקלים האם לתת הורמון גדילה לאנשים הנוטים לממאירות.

מה היא ההפרשה הנורמלית של הורמון הגדילה?
הפרשת הורמון הגדילה הולכת ועולה בהתבגרות ויורדת עם השנים לרמות נמוכות.
הרמה הממוצעת של הורמון גדילה מגיעה לשיא של 5-12 ננוגרםמל בגיל ההתבגרות ויורדת בהדרגה עד רמה ממוצעת של 0.5-1 ננוגרםמל מגיל 50 והלאה. שיא הורמון גדילה בתגובה לגירוי תרופתי מלאכותי אף היא יורדת עם הגיל, אך יש לציין שתגובות אלה אינן עקביות.

חוסר הורמון גדילה בגיל המבוגר:
ישנו הצורך לבצע ראשית בדיקת דם אנדוקרינית להורמון הגדילה ול- igf. אולם צריכה להתבסס על נתונים מהבדיקה הגופנית ומתלונות החולה.

הסימנים בחולה:

ירידה במסת השרירים, ירידה במסת העצם. עליה במסת השומן במיוחד הבטנית. עור יבש ודק, ירידה בהזעה. ירידה בכוח שרירים ובכושר ביצוע במאמץ
ירידה בהרגשה הטובה (well-being)

בדיקות המעבדה להוכחת חוסר בהורמון גדילה:
בדיקת הורמון גדילה נעשית ע"י בדיקת הרמה בדם לאחר גירוי ע"י תרופות מסוימות בצום.

אופן ומטרת הטיפול
טיפול: המטרה תיקון הפגמים הביוכימיים והאחרים הכרוכים בחוסר בהורמון גדילה.
המינון: ה- fda המליץ להתחיל במנה של 6 מיקרו גרםקג ליום. מקסימום 25 מיקרו גרםקג ליום להגביל למינון של 35 מגרקג ליום מעל גיל 35. ממליצים שהטיפול יינתן כל יום בערב.

בקרת יעילות הטיפול
בדיקת רמת i - - igf. בתחילה תיתכן הבדיקה כל חודש חודשיים. לאחר הגעה לרמה קבועה, פעמיים בשנה. יש צורך לעקוב אחר רמת השומנים. ניתן לעקוב אחר צפיפות עצם, מסת השומן, הקף המותניים.

בטיחות:

יתכנו סיבוכים כגון צבירת נוזלים, בצקות, tunnel carpal
כאבי פרקים, היפרגליקמיה. מעקב צמוד יותר אחר ניצולי גידולים. מעקב אחר תפקוד תירואיד.
לחץ תוך גולגולתי מוגבר.