1290שירלי ולנטיין-יידישפיל-אריסון צילומים-אלי ליאוןשירלי ולנטיין הנה קומדיה המתארת חיים של אישה המשתעממת בביתעם בעלה ומחפשת ענין במקום אחר. שירלי הנה עקרת בית לא צעירה שלדעתה החיים אכזבו אותה. חברה מציעה לה חופשה בחו"ל-ביון והיא נוסעת .אנו שומעים עלהרפתקאותיה שם. אין זה המחזה היחיד שנכתב והוצג על נושא זה.הנושא נדוש ואםיש טעם לראות הפקה זו,אם נתעלם מהשפה בה מוצג המחזה, הכל תלוי בשחקנית שמגלמת אתהתפקיד היחיד בה.זהו עיבוד למחזה של וילי ראסל שעשה אפרים סידון ותורגםליידיש ע"י לאה שלנגר. ב1986 הוצג המחזה בלונדון,זכה להצלחה גדולה והפך לסרט עםהצלחה דומה. המחזה הוא עיבוד בו משתתפת רק שחקנית אחת-אודיה קורן הנהדרתהמבצעת את התפקיד ביידיש לאחר שהודיע לקהל שאין היא יודעת יידיש .שירלי הנה אישה נשואה עם ילדים שסובלת מבעלה שאינו מראה להאהבה אלא רק מציק לה.היא אינה מזניחה את חובותיה כאישה ועקרת בית.היא  מרגישה בודדה.כל מה שנשאר לה לעשות בהעדר אדם איתו היא יכולה לדבר הוא לחלום ולשחזר את עברה כאשר היתה ילדה,נערה וצעירה ולחלום עלדברים יפים שיקרו לה בעתיד כשתגדל. היא מנסה להעביר את הזמן,מקבלת את עצת חברתה ונוסעת, דברשבסופו של דבר משנה את חייה וחיה באופטימיות לעתיד טוב יותר.שירלי ולנטיין אינה דמות מוכרת.היא סתם אישה שתולדות חייהכביכול לא כל כך יכולים לענין את הצופה אך ההגשה של קורן מעולה.ולנטיין הנו שםנעוריה והיא מתגעגעת לאותה תקופה.כל המרכיבים האחרים של ההפקה טובים מאוד ואתה מקבלהצגה בה קורן מספרת אפיזודות שונות במונולוג אחד ארוך שאין קשר ביניהם ,אין עלילהעם רצף ועל הכל מתגברת בקלות ובכשרון רב אודיה קורן.קורן שאינה עוזבת לרגע את הבמה, מדברת ללא הפסק משך כשעהוחצי מבלי לשעמם את הקהל ומבלי להשתמש בתעלולים או פעלולים או אמצעים אחרים כדילנוח לרגע.משחקה מלא הבעות פנים וגוף.מפעם לפעם מכניסה משפט או מילה בעברית וגורמתלחיוכים בקהל.היא מצליחה לרתק ולענין,להצחיק לפעמים,לשעשע ומוציאה את המקסימוםמהמחזה. הקהל צוחק כשהיא אומרת מילה מצחיקה או גסה ומילים כאלו אינןחסרות בהצגה.למרות שחלק מהקטעים מזכירים לנו אפיזודות שראינו במחזותאחרים, ההצגה קיצבית,מענינת,מבויימת היטב על ידי אלון אופיר שערך גם את המוסיקהשהיתה נעימה,ערבה לאוזן ותכליתית ביותר .אלון אופיר הצליח להעמיד הפקה טובה בהתחשבבחומר שעמד לרשותו.היה גיוון,שעשוע והדרכה טובה  ונכונה של השחקנית. הכל מתרחש בשתי סצינות- תמונות שאת התפאורה להן עיצבה מאיהפלג בטוב טעם.התמונה הראשונה של המטבח של שירלי מקסים ביופיו ונראה כסוג שלבונבוניירה מוגדלת. את התלבושות היפות עיצבה לירון מינקין ואת התאורה הנהדרתמלאת האור מישה צ'רניאבסקי. הניה עצמון הדריכה את קורן ובעצם לימדה אותה יידיש בצורה שלאמורגש שזאת שפה שלא שגורה בפי המדברת.מאחר והמלל רב, התרגומים בעברית ורוסית רצים מהר מאוד,דברשאינו מאפשר לקהל הזקוק להם לקרוא כל שקופית עד הסוף.נראה לי שבמקרים כאלו יש טעםלא לתרגם כל מילה אלא להצטמצם ולהתחשב בקצב הקריאה של רוב הקהל. איך אומרים בעברית"תפסת מרובה לא תפסת".לראות או לא לראות:משחק מעולה,מצבים משעשעים,בימוי טוב.אוהבישפת היידיש יהנו מאוד.