פיסורה היא תופעה הדומה לקרע או סדק ברקמה העדינה שמסביב לפי הטבעת. השריטה נגרמת בדרך כלל כתוצאה מפגיעה מכאנית, ברוב המקרים – על ידי צואה קשה. ניתן להסיק מכך, שעצירות היא אחד הגורמים השכיחים לפיסורה. קבוצות האוכלוסיה שתופעת העצירות שכיחה אצלם, יסבלו לעתים קרובות יותר גם מפיסורה.  התופעה שכיחה בקרב נשים בהריון ובקרב ילדים.

קיימות שיטות טיפול שונות לפיסורה, כאשר אחד הטיפולים היעילים ביותר הוא ניתוח פיסורה. יחד עם זאת, כאשר מדובר בילדים, לא נהוג לפעול בשיטה שהיא פולשנית, דורשת אשפוז והרדמה,  ומלווה בכאבים ובתקופת החלמה ארוכה יחסית. בילדים, רצוי להתאים שיטה קלה יותר. השלב הראשון הוא שינוי התזונה בצורה כזאת שיפסיק את העצירות ויביא לריכוך ולניזול של הצואה. ישנם מומחים המציעים לערב שמן פרפין ביוגורט או במאכל אחר שהילד אוהב; יש להמשיך בטיפול זה למשך מספר שבועות ולדאוג שהצואה תהיה נוזלית או רכה במשך כל התקופה הזאת, על מנת לא לפגוע שוב פעם באזור הפיסורה. בדרך כלל, לאחר מספר שבועות  הפיסורה תחלים מעצמה, כמו שמחלים כל סדק.

לעתים שינוי התזונה אינו מספיק, ואז מקובל להשתמש במשחות, אשר תפקידן לסייע לתהליך הריפוי העצמי. המשחה הנפוצה ביותר לטיפול בפיסורה היא משחת הנפדידין. יש למרוח אותה על פי הטבעת. בעת יישומה של המשחה עשוי הילד לחוש בכאב נקודתי, אך מיד לאחר מכן הוא יחוש בהקלה. פגלקס היא תרופה הניטלת דרך הפה, והיא גורמת ליציאות רכות במיוחד. במרבית המקרים נטילת פגלקס למשך מספר שבועות תביא לריפוי מלא של פיסורה אצל ילדים.

לסיכום, מטרתו של כל טיפול בפיסורה אצל ילדים היא ריכוך וניזול הצואה, על מנת לאפשר לפצע להחלים. לעתים שינוי תזונה למזונות העתירים בסיבים תזונתיים והקפדה על שתייה מרובה עשויים להיות מספקים. תכשירים שונים שאינם מצריכים מרשם, כגון שמן פרפין המעורבב עם אוכל, נחשבים ליעילים למדי. אם אלה לא עוזרים, ניתן להשתמש בתכשירים המחייבים מרשם רופא. התערבות פולשנית לטיפול בפיסורה אינה מומלצת, והיא המוצא האחרון שהשימוש בו ייעשה רק במקרים חמורים וכאשר השיטות השמרניות יותר לא הועילו.