הבוקר התחיל מוקדם מהצפוי, בשעה שש וחצי בבוקר דפקה השכנה שלי מלמעלה על הדלת ואמרה לי שהתפוצץ לי הדוד מים על הגג ושמטפטף לה מים לתוך החדר שינה ישר על המיטה, אולי זאת הסיבה שהיא הייתה מאוד עצבנית על הבוקר. הרגעתי אותה ואמרתי לה שאני מטפל בעניין, דבר ראשון הלכתי לסגור את הברז מים הראשי של הבניין אבל לא לפני ששמתי מים בקומקום לכוס הקפה השחור הראשון של הבוקר. כמובן השכנים מאוד התעצבנו ולא ממש עניין אותם שהתפוצץ לי הדוד ויותר מזה שהמיטה של השכנה מלמעלה ספוגה במים. הכנתי לי קפה והדלקתי סיגריה ופתחתי את המחשב לחפש בעל מקצוע שמתקן דודי שמש. עברתי לפחות עשרה עד שהגעתי לאחד פנוי. ממש מוזר שכל העשרה שהתקשרתי לפני ממש עסוקים כאילו מישהו עשה מבצע בלילה והזיק לדודי שמש בנקודות שונות בעיר כדי שלאנשים יהיה עבודה.

בערך בעשר ורבע הגיע אלי המתקן, שתינו כוס קפה והוא עלה לגג לבדוק מה התקלה. 10 דקות אחרי זה הוא ירד ואמר שהדוד התפוצץ וצריך להחליף אותו, את כל הדוד. הוא אמר שהוא כבר חמש עשרה שנים מתעסק בדודי שמש, וכזאת הזנחה של דודים של כל השכנים, הוא לא ראה מעולם. הזנחה פושעת הוא טען ואמר שלא רחוק היום שהדודים התפוצצו פה אחד אחרי השני והדוד שלי זה רק ההתחלה. מה שמצחיק פה בכל הסיפור זה שהשכן שהוא בעצם ועד הבית בבניין, הוא המתעצבן הראשי בעניין סגירת הברז מים בבוקר ובמשך שנים הוא ועד הבית ותמיד מצליח לעלות לנו את תשלום הועד פעם בחצי שנה. הבחור של הדודים החליף את הדוד תוך שעתיים גבה ממני סכום מאוד גבוה אבל הגיוני ביחס לשוק, ואני נשארתי מתוסכל מאוד והחלטתי שאני חייב לעשות משהו בנוגע לועד.

תוך יומיים ארגנתי אסיפת דיירים כוללת והסברתי להם על מצב ההזנחה הנוראי שקיים לא רק בעניין דודי שמש אלא בעוד כמה דברים מאוד חשובים בבניין, והדבר שהכי רציתי לדעת הוא מדוע האיש שאמור להיות ועד הבית גובה מאיתנו המון כסף כל שנה ולאן הכסף הזה הולך בסופו של דבר אם לא בתחזוקה השוטפת של הבניין.