במגזין האמריקאי הנחשב לענייני בריאות ורפואת ספורטאים- "רויטרס בריאות", נכתב ב-2010: "תוצאותיו של מחקר חדש מראות שבסוגייה של טיפול בכאב כרוני או רגישות באזור הברך או בפיקת הברך, טיפול בגלי הלם הינו בטוח יותר ואפקטיבי יותר, עם אחוזי הישנות נמוכים יותר של הבעיה- מאשר הטיפולים הקונבנציונאליים המסורתיים."
לפי אותו מאמר, אשר בו נערכה שיחה עם הרופא הטאיוואני ד"ר וואנג, טיפולים מסורתיים (קלאסיים) הנם לרוב הטיפולים אשר אליהם נשלחים אנשים הסובלים מן הסינדרום הכרוני הזה, הידוע גם כ"ברך קופצנית", אולם לאחר טיפולים אלה קיים סיכוי גבוה לכך שהבעיה תשוב ותישנה. לרוב, טיפולים מסורתיים כוללים טיפול במשככי כאבים, כמו איבופרופן או נפרוקסן, בשילוב עם פיזיותרפיה ואימונים רפואיים. אולם, בהתבסס על המחקר העדכני, אומר ד"ר וואנג כי אנשים הסובלים מהבעיה צריכים לשקול גם טיפול בגלי הלם כאחד מהטיפולים הראשונים ברשימה.
כאבים כרוניים בברך (או ברך קופצנית) הנם סינדרום המופיע לעיתים קרובות, וכולל שינויים פתולוגיים ופגיעה בגידים, הדומים לאלה המופיעים בעת פגיעה בכתף, במרפק ("מרפק טניס") או בעקב ("דורבן בכף הרגל"). וואנג ועמיתיו, מהאוניברסיטה העירונית לרפואה בקאווסיאונג, טאיוואן, הסבירו במאמר במגזין האמריקאי על כך שטיפול חוץ-גופי (המתבצע מחוץ לגוף, או במילים אחרות- טיפול לא פולשני), כדוגמת טיפול בגלי הלם, התגלה כיעיל עבור כל אותן בעיות פיזיות הקשורות לגידים.
בקבוצה של אנשים אשר סבלו מברך קופצנית כרונית, צוות המומחים של וואנג השווה את יעילותם של 1500 פולסים אשר נשלחו אל עבר האזור הפגוע במהל טיפול בגלי הלם יחיד, אל מול יעילותם של טיפולים מסורתיים אשר כללו טיפול בתרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידיות, פיזיותראפיה, התעמלות ושימוש ברצועה תומכת לברך. המחקר בדק באופן אקראי 27 מטופלים (ובסך הכל 30 ברכיים פגועות, משום ששלושה מתוכם סבלו מהבעיה בשתי הברכיים) אשר עברו טיפול בגלי הלם, ו-23 מטופלים (24 ברכיים פגועות בסך הכל) אשר קיבלו טיפולים מסורתיים- קלאסיים. לאחר מעקב של שנתיים או שלוש, התוצאות הסופיות הראו שיעורי הצלחה גבוהים בהרבה בקרב הקבוצה אשר קיבלה טיפול בגלי הלם, מאשר בקרב הקבוצה אשר קיבלה טיפולים מסורתיים.
בקבוצה שזכתה לקבל טיפול בגלי הלם, התוצאות הוגדרו בסולם הדירוג כ"מצויינות" בקרב 43 אחוזים מהמטופלים, "טובות" בקרב 47 אחוזים, ו-"בינוניות" בקרב 10 אחוזים בלבד. התוצאות לא הוגדרו ככישלון בקרב אף אחד מהנבדקים. בניגוד לקבוצה זו, בקבוצה אשר קיבלה טיפולים קלאסיים, לאיש מהמטופלים לא היו תוצאות שהוגדרו כמצויינות. 50% מהמטופלים הוגדרו כבעלי תוצאות טובות, 25% כבעלי תוצאות בינוניות, ו25% נוספים כבעלי תוצאות נמוכות או ככישלון. דירוג הכאב ודירוג טווח התנועה בברך, שהיו דומים בשתי הקבוצות לפני הטיפולים, השתפרו באופן משמעותי לאחר קבלת טיפול בגלי הלם, אך לא לאחר קבלת טיפולים קלאסיים. תסמינים חוזרים התרחשו בקרב 13% מהמטופלים שקיבלו טיפול בגלי הלם (רק 4 מתוך 30), לעומת 50% מהמטופלים שקיבלו טיפולים קלאסיים (12 מתוך 24)! בדיקות אולטראסאונד הראו שזרימת הדם סביב האזור הפגוע גברה באופן משמעותי לאחר קבלת טיפול בגלי הלם, לעומת טיפולים מסורתיים אחרים אשר לא השפיעו על זרימת הדם בצורה ניכרת. המחקר גם הוכיח (בעזרת מעקב של כמה שנים אחרי המטופלים), כי טיפול בגלי הלם אינו גורם לסיבוכים עתידיים.