חשבתם על זה הרבה, בדקתם את העניין מכל הכיוונים, חיפשתם ובסופו של דבר מצאתם בית אבות מעולה עבור הורה קשיש שזקוק לדיור מוגן. האם בזה הסתיים העניין? האם כעת אין לכם יותר מה לדאוג? ובכן, זה בהחלט לא נגמר. גם לאחר המעבר של הורה קשיש אל בית אבות עדיין יש שדברים שעליכם, כבני המשפחה שלו,לזכור: התפקיד שלכם לא הסתיים.
התופעה אולי איננה נפוצה אבל היא קיימת. המעבר של בני משפחה אל בתי אבות נתפסת לפעמים כרגע של ניתוק בין הקשיש ובין המשפחה. המשפחה עשתה את שלה וכעת האחריות על הקשיש עוברת למישהו אחר. לפעמים מדובר בהחלטה מודעת ולפעמים מדובר בתהליך שקורה כמו מעצמו: המרחק מרחיק את הקשיש מבני המשפחה וכשהוא מתרחק מהעין הוא מתרחק גם מהלב.
גם במקרים הנפוצים יותר שבהם המעבר אל בית אבות איננו יוצר תהום בין ההורה ובין בני המשפחה ישנו בכל זאת תהליך שמתרחש: אם עד עתה בני המשפחה היו מודעים בצורה עמוקה למצבו של ההורה הרי שכעת הם מרגישים שיש מי שדואג לכך ולכן הם יכולים להסיר דאגה מליבם. הם אמנם מבקרים ושומרים על קשר אך הם שוכחים לבדוק לעומק את מצבו של ההורה ולשים לב לפרטים שונים. הביקור הוא הזדמנות ליהנות מחברתו של ההורה אבל הוא איננו נתפס גם כרגע שבו יש למלא את תפקיד הבן האחראי או הבת האחראית.
לא כל בית אבות, טוב ככל שיהיה, מצליח לתת לדיירים שבו את הטיפול המלא שלו הם זקוקים. לפעמים הדבר נובע מטעויות אנוש, מחוסר תשומת לב, מעומס עבודה וכן הלאה. לעיתים אחרות הוא נובע, למרבה הצער, מתוך רצון לחסוך כסף או מתוך רשלנות לא אכפתית. כך או כך, ההורה המתגורר במקום איננו יכול תמיד להתמודד עם המצב בעצמו והוא זקוק לבני המשפחה שיעזרו לו. תפקידם של בני המשפחה הוא להשגיח על הטיפול ולוודא שהוא מקבל את כל מה שהוא זקוק לו.
התפקיד שלנו איננו ממתמצה בחום ובאהבה שעלינו להעניק; הוא גם כולל את ההשגחה על הטיפול שניתן להורה במקום שבו הוא גר כעת. אנחנו מכנים דייר מוגן את הקשיש שגר בית אבות אבל לעיתים הוא איננו מוגן מספיק ולכן הוא זקוק להגנה של בני משפחתו.
חשיבות המגע האישי והקשר עם בני המשפחה נראית על פניה כדבר מובן מאליו. עם זאת חשוב להדגיש את החשיבות הזו ולתת את תשומת הלב הראויה לעניין. ההורה שעבר אל בית אבות יישאר תמיד חלק מהמשפחה ויש לוודא שאנחנו לא שוכחים זאת ולא שוכחים שיש לנו תפקיד למלא בכך הנוגע לאושר שלו ולבריאות שלו.