כלום = הכל = מציאות = אלוהים. הכיצד ?

כלום = הכל = המציאות = אלוהים. פילוסופיה. מתמטיקה. לוגיקה. גבולות השכל. בריאת העולם / המפץ הגדול.

הקדמה 1 למאמר:

מאמר זה נותן נקודת מבט עמוקה ביותר על המהות של המציאות ועל השורש של כל מה שישנו. הבנת המאמר הזה בשלמות, מייצגת את כל מה שהשכל האנושי הרגיל מסוגל להבין. המאמר הזה עוסק במה שיש מעבר לגבול של השכל האנושי הרגיל.

הבנת המאמר הזה לעומקו, אמורה לגרום לאדם להבין את כל מה שקיים בתוך המציאות. אחרי הבנת המאמר הזה לעומקו, כל השאלות והתשובות שיש לאדם על המציאות, אמורות להעלם לו. במקומם אמורה לבוא שתיקה של שלמות מוחלטת.

המאמר הזה הוא מעין מאמר מסכם ומקיף לכל המאמרים שנכתבו עד כה.

הקדמה 2 למאמר:

הבנת המאמר הזה תאפשר לאדם לראות את האמת שיש בכל הדעות השונות שיש בעולם. הבנת המאמר הזה תגרום לאדם להבין את השורש ואת הסיבה שבגללה כל ההפכים שבעולם וכל הדברים השונים שבעולם הם מהות אחת (ראה: כאן וגם כאן וגם כאן).

הבנת המאמר הזה תאפשר לאדם לראות את אלוהים בעיניו.

הבנת המאמר הזה מספקת בין השאר תשובות לשאלות רבות כגון: איך נוצר העולם ? מתי נברא העולם ? מי ברא את העולם ? מה היה לפני בריאת העולם ? מה היה לפני הזמן ? כמה זמן העולם קיים ? מהו אלוהים ? איך העולם נוצר יש מאין ? ועוד.

הקדמה 3 למאמר:

כדי להבין את המאמר הזה, נדרש רק דבר אחד ויחיד שהוא רצון להבין את המאמר, ללא שום דעה קדומה וכולי.

המאמר:

קיימים 2 דברים שאין באפשרותו של שכל אנושי לחשוב עליהם. 1 - כלום. 2 - הכל.

האדם אינו יכול לחשוב בבת אחת על "הכל" דהיינו על המציאות כולה, על ה"שלם" שבתוכו הכל נמצא.

כמו כן האדם אינו יכול לחשוב על כלום, או במילים אחרות לא לחשוב על שום דבר / לא לחשוב שום מחשבה, דהיינו לחשוב על כלום.

כמו כן האדם אינו מסוגל לחשוב על דבר שגדול יותר מאשר אין סוף, או קטן יותר מאשר כלום.

מאחר שהאדם אינו מסוגל להכניס אל תוך המחשבה שלו את מהות הכלום / אין סוף, משום כך מבחינתו של האדם כל מה שגדול מאין סוף הוא אין סוף וכל מה שקטן מכלום הוא כלום.

למרות שכמובן מצד האמת יתכן שגם אחרי האין סוף וגם מתחת לכלום עדיין ניתן להתקדם הלאה... רק משום שהשכל אינו מסוגל לתפוס שום הבדל בין אין סוף לבין שני אין סוף, או בין כלום לבין שני כלום, לכן האדם מגדיר את כל מה שמעבר לקצה כמהות אחת.

ז"א מאחר שמצד השכל של האדם המהות של האין סוף זהה לחלוטין למהות של שני אין סוף (וכן כלום לשני כלום), רק משום כך האדם מגדיר את 2 הדברים ששונים זה מזה כישות וכמהות אחת, משום שזהו הגבול של השכל האנושי.

*

אם נשאל את האדם מה הם שני ההפכים הגדולים ביותר שהוא מכיר, הוא יאמר הכל וכלום, אלו שני ההפכים הגדולים ביותר שקיימים.

ה"הכל" מייצג את הקצה האחרון והגדול ביותר של מה שישנו, והכלום מייצג את הקצה האחרון והקטן ביותר של מה שישנו.

ה"הכל" מייצג את האין סוף, דהיינו את ה"שלם" / התמונה המלאה / המציאות כולה.

הכלום לעומתו מייצג את ה"אין", דהיינו ההעדר הגמור של ה"שלם", הדבר שאינו קיים.

*

ונחדד את העניין. כלום אמיתי אין משמעותו מקום אין סופי ריק. כלום אמיתי משמעותו אין מקום כלל.

מקום ריק, הוא עדיין משהו. כלום אמיתי = העדר מוחלט של כל המקום כולו.

אם ניקח את כל מרחב המקום כולו, נרוקן אותו מכל מה שיש בו, נכניס אותו לתוך נקודה אחת ואח"כ נמחק אותה, אז נשאר עם כלום, דהיינו מציאות חסרת מרחב מקום.

כלום = אין זמן. כשאין כלום, אין שינויים, אין עבר / הווה / עתיד = אין ציר זמן.

הכלום מייצג עבור האדם את ההעדר הגמור, כלום = 0 מוחלט, כלום = אין דבר, כלום = שום דבר, כלום = אין מקום, כלום = אין זמן.

נמצא אם כן, כי ה"הכל" מייצג את הקצה העליון של ה"יש" והכלום מייצג את הקצה התחתון של ה"יש" דהיינו האין המוחלט.

לכאורה הדבר נראה, כי אלו שני הפכים ששונים זה מזה במהותם בתכלית. וכפי שבני אדם רגילים לומר, או הכל או כלום, כאילו שאלו 2 ההפכים המוחלטים שקיימים.

*

כל הדברים שבהם נתקל האדם בעולם, כולם נמצאים בטווח שבין הכל / כלום. כל דבר גדול מכלום וכל דבר קטן מהכל. האדם תמיד נמצא בטווח שבין ה"הכל" לבין הכלום.

וכנ"ל, לתוך מחשבה ניתן להכניס רק דברים שהם באמצע הטווח הנ"ל, כי הרי לא ניתן להכניס את ה"הכל" לתוך מחשבה, וגם לא ניתן להכניס כלום אל תוך המחשבה כנ"ל.

*

כפי שהתבאר מספר פעמים, כל הסבל של האדם, כל השקר, כל השאלות / ספקות / צרות / בעיות שיש לאדם, הכל נובע מכך שהוא חי באמצע ולא בקצוות.

האמת נמצאת בקצוות. לא משנה בקצה של מה. האמת נמצאת בקצה הסופי של כל הדברים.

הקצה הסופי של כל הדברים הוא נקודת החיבור של כל הדברים למציאות שמקיפה את הכל.

כאשר האדם חי חיים בינוניים ולא הולך על כל הקופה, על ידי זה הוא תמיד מרגיש חוסר שלמות.

כדי להגיע אל השלמות, צריך לא לפחד וללכת על כל הקופה כולה, על או הכל או כלום.

ולא ממש צריך לפחד, כי בסוף מגלים שכלום = הכל, כך שלא משנה להיכן הולכים, אם הולכים עד הסוף המוחלט, מגיעים לנקודת החיבור של השכל של האדם עם המציאות, ואז רואים את האמת שהכל טוב והכל אחד וכולי.

*

המציאות יפה הרבה יותר מאשר השכל המצומצם של בני האדם. השכל של האדם הוא רק חלק קטן מהשכל של המציאות. השכל של האדם נמצא בתוך המציאות, ולא המציאות בתוך השכל האנושי של האדם. השכל של האדם אינו מסוגל לתפוס את מהות הקצוות של המציאות כולה.

אך עכשיו ננסה להסביר את התמונה המלאה של המציאות.

וכמו תמיד, הנושא הוא ממש פשוט להבנה, כדלקמן.

*

נקדים ונגדיר:

כל מה שהאדם יודע אותו בשכל אנושי, הוא יודע אותו בתוך זמן ומקום (ראה כאן).

אם אין מקום, אין כלום ואז אין זמן. וגם כדי שלא יהיה ציר זמן צריך שלא יהיה כלום, דהיינו העדר מוחלט של מרחב המקום. קיומם של מרחב המקום ושל ציר הזמן קשור זה בזה.

מימד המקום ומימד הזמן הם שתי ישויות שונות. ז"א מקום >< זמן. המקום והזמן הם מעין 2 תחושות שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה / חוויה / הוויה / ישות וכולי.

גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. שניהם בבת אחת. התחושה של הזמן היא *אינה* נגזרת של תחושת המקום. וכן תחושת המקום היא *אינה* נגזרת של תחושת הזמן.

גם המקום וגם הזמן, הם נגזרת ותולדה ותוצאה של משהו אחרת, דהיינו הזמן והמקום וכמובן כל מה שיש בהם, הם נגזרת של מהותה של המציאות.

ז"א בטרם היה העולם קיים כפי מה שהאדם מכיר אותו, בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, קודם לכן הייתה קיימת מציאות נצחית שלא היו בה לא זמן ולא מקום.

אפשר לומר שלא היה בה שום דבר, דהיינו היא הייתה כלום, ושמאותו הכלום הופיע משהו שהוא המקום והזמן. ואפשר גם לומר שהיה בה הכל, ושמאותו הכל נגזר ממנו חלק קטן שהם הזמן והמקום.

*

נקודה להתבוננות:

המקום נמצא בתוך המציאות.

אם נשאל מה גדול יותר מאשר כל המקום כולו ? נשיב: ה"שלם", ה"הכל", המציאות עצמה שבתוכה נמצא המקום. המהות של המציאות, גדולה מכל המקום כולו.

וכאן יש להזכיר בקצרה את מה שכבר התבאר, כי כל מרחב המקום כולו נכנס לתוך מחשבה אחת, כמו גם כל ציר הזמן כולו שנכנס לתוך רגע אחד (ראה כאן).

בכל מקרה, מה שמקיף את המקום כולו הוא ה"הכל" דהיינו המהות של המציאות שחלק ממנה הוא המקום.

עכשיו נלך לכיוון ההפוך.

אם ניקח את כל המקום כולו, נרוקן אותו, נכניס אותו לנקודה אחת קטנה, ונעלים אותה, עם מה נישאר ? נשיב: עם כלום.

*

וכאן צריך לעצור ולהתבונן, כאשר אנחנו מעלימים את המקום כולו, אנחנו אומרים שאנחנו נשארים עם כלום. אבל הכלום הזה הוא מה שמקיף את המקום כולו, הוא אותה המהות ממש של מה שגדול יותר מכל המקום כולו.

*

את מה מכנה האדם בשם "כלום" ? להעדר / חסר / שלילה של כל מה שישנו.

כאשר האדם מגיע להעדר של כל מה שישנו, הוא בעצם מגיע ל"אין", דהיינו מה שאיננו. ולמה שאיננו האדם קורא כלום.

אך האם זו האמת ?

האם באמת הכלום וה"אין" הזה הוא באמת כ"כ קטן, או שמא כאשר אנחנו מעלימים את ה"יש" אנחנו חוזרים אל ה"שלם" שממנו נגזרה כל המציאות כולה ?!

על האדם להתבונן בעין אמיתית ולהבין כי קיימת מהות כלשהי אחת שמהווה בכל רגע מחדש את כל מה שישנו.

ז"א קיימת ישות אחת שהיא המהות הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת נמצאת בכל דבר שקיים.

המהות של המציאות הייתה קיימת גם בטרם היה קיים הזמן וגם בטרם היה קיים המקום. המהות של המציאות קיימת גם עכשיו אחרי שיש זמן וגם עכשיו אחרי שיש מקום. המהות של המציאות שהייתה בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, נמצאת גם ממש עכשיו בתוך המקום והזמן.

כל דבר שישנו, חייב שתהיה בו המהות של המציאות.

המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך היא גם מהווה ונמצאת בכל המקום כולו ובכל מה שנמצא במקום עצמו בכל רגע ורגע.

כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות.

המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות.

*

למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ברוך הוא, הבורא, השם יתברך. יש כאלו שקוראים לה נשמת העולם, תודעת על, תת המודע, ברהמן, ה"שלם" האחד הנצחי, השכל של העולם, הישות האחת, המהות הנצחית. יש כאלו שקוראים לה שורש המציאות, מהות המציאות, סיבת הסיבות, רצון הרצונות, שורש המחשבות. וכן הלאה.

כאשר אומרים (יהדות) אלוהים ברא את העולם יש מאין, הכוונה האמיתית היא שאלוהים שהוא האין דהיינו ה"שלם", ברא מתוכו וממהותו את כל מה שישנו.

כאשר אומרים (תורת הקבלה) האין סוף צמצם את עצמו, הכוונה היא שהישות שהיא ה"הכל", בראה ישות חדשה שהיא ה"יש" שהוא בעצם צמצום של ה"שלם".

כאשר אומרים (מדע) שהעולם הופיע מכלום, הכוונה היא שכל מה שישנו הופיע מהכלום שהוא גם ה"שלם".

*

על האדם להתבונן לעומק ולהבין את הדבר הפשוט ביותר, והוא כי מה שנראה לאדם שהוא הדבר הקטן ביותר דהיינו הכלום, הוא בעצם הדבר הגדול ביותר שהוא ה"הכל".

ואדרבה ואדרבה, מה שנדמה לאדם למשהו ממשי שהוא ה"יש" הוא בעצם כלום אמיתי, מאחר ש: 1 - מהותו היא באמת הכלום כנ"ל. 2 - הוא עצמו באמת כלום אמיתי, משום שאין לו ישות עצמית כלל, אלא הוא רק צמצום של ישות אין סופית אחרת.

*

ונסביר את העניין:

המציאות היא ה"שלם". המציאות היא התמונה המלאה שבתוכה הכל נמצא.

המציאות עצמה היא הדבר היחיד שחייב להיות קיים מצד עצמו = מחויב המציאות.

כל העולמות כולם וכל מה שבהם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, הם כולם רק אפשרי המציאות, דהיינו קיימת האפשרות שהם בכלל לא יהיו קיימים.

על האדם לזכור כי המהות האמיתית של המציאות, היא הכלום / ה"שלם" שמהותו היא אין סופית ואינה נכנסת לתוך מחשבה.

על האדם להבין כי בכל רגע ורגע המהות של המציאות מהווה את מרחב המקום / את ציר הזמן ואת כל מה שנמצא בתוכם, ובכללם התודעה של האדם.

אם לרגע אחד המהות של המציאות תפסיק להוות את המקום ואת הזמן, הרי שהמציאות תחזור למה שהיא הייתה קודם הבריאה / המפץ הגדול.

כל המקום וכל הזמן כולו, כולם נמצאים בתוך מעין מחשבה של המציאות.

הדבר דומה לאדם שחושב מחשבה. ברגע שהוא מפסיק לחשוב את המחשבה, כל מה שנמצא בתוך המחשבה נעלם.

המציאות חושבת את כל מה שישנו בכל רגע מחדש.

כל רגע של ציר הזמן, הוא מחשבה חדשה של המציאות, דהיינו עולם חדש, מקום חדש, זמן חדש וכולי.

*

הגיל האמיתי של העולם כולו, הוא פחות מרגע.

רגע אחד הוא כבר זמן שבתוכו קיים כל ציר הזמן.

כאשר האדם חווה את העבר הרחוק ביותר וחושב על העתיד הרחוק ביותר, כל האירוע הזה כולו מתרחש ברגע אחד של הווה.

המציאות מהווה את הרגע הזה של ההווה בכל רגע מחדש, כפי מה שהוא באותו הרגע.

המציאות בסך הכל מהווה רגע אחד, שבו יש את כל הזמן כולו.

לא צריך יותר מאשר רגע אחד, כדי לחוות ציר זמן שלם.

כך שמנקודת מבט מתוך ציר הזמן, ניתן לומר שבכל רגע האדם נמצא בעולם חדש לחלוטין, כי זו מחשבה חדשה של המציאות. מחשבה שכמובן אינה תלויה במחשבה שקודמת לה.

*

מהו הטבע ? מה הם חוקי הטבע ? מה הם חוקי הפיזיקה ?

כאשר המציאות מהווה את היקום, כל התופעות שהאדם זוכר שהתרחשו בעבר באופן רציף, לתופעות האלו הוא קורא להן חוקי הטבע, חוקי הפיזיקה וכולי.

לאדם נדמה כי מה שקורה לו ברגע הזה זו תוצאה של מה שקרה ברגע הקודם.

לאדם נדמה כי הרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם.

לאדם נדמה כי הרגע הזה הוא תוצאה של הרגע הקודם שהוא הסיבה של הרגע הזה.

אך זו כמובן לא יותר מאשר אשליית הזמן בלבד.

הסבר:

כאשר המציאות מהווה את הרגע של ההווה, היא יוצרת אותו בתחושה של זמן אין סופי אחורה.

אם לאדם לא היה זיכרון, הוא לא היה חושב שהרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם, אלא הוא היה מבין שהרגע הזה הוא הסיבה של עצמו והוא גם התוצאה על עצמו.

הסיבה של כל מה שקורה ברגע הזה, היא אך ורק הרצון של המציאות.

למה היא רוצה ? מה מהות הרצון שלה ? זה נושא אחר (ראה כאן וגם כאן), אך הסיבה של כל הסיבות, השורש של כל הרצונות, זה כמובן הרצון של המציאות.

המציאות רוצה וכך זה קורה. למה היא רוצה ? כי ככה היא רוצה (ראה כאן). אך הסיבה היחידה למה דברים קורים בכל רגע, היא אך ורק משום שכך המציאות רוצה.

*

אז מהו בעצם העולם שאותו האדם רואה בתוך מרחב המקום וציר הזמן ?

תשובה:

כל מה שהאדם רואה דהיינו כל מה שמוגדר כ"ישנו", כל מה שנכנס לתוך מחשבה של שכל רגיל, אלו הכל צמצומים שונים של ה"שלם" שממנו מתהווה כל היקום כולו בכל רגע מחדש כנ"ל.

הסבר:

כל מה שנדמה לאדם כמה שישנו, אלו הכל חלקים שונים של ה"שלם" שמהווה אותם.

הדבר דומה לכל הצבעים שהם גוונים של הצבע הלבן.

הצבע הלבן הוא האין סוף / ה"שלם" שמהווה את הכל. הוא צבע חסר צבע.

וכל מה שהאדם רואה / חושב עליו וכולי, אלו הכל צמצומים שונים וגוונים שונים של המהות האחת של המציאות.

*

המהות האחת של המציאות מכילה בתוכה את כל הדברים כולם כדבר אחד.

אם נתבונן נראה, כי כמות האפשרויות כיצד יראו המקום והזמן היא אין סופית.

קיימות אין סוף אפשרויות בכל רגע ורגע כיצד יראה היקום וכל מה שבתוכו.

למרות שלאדם זה נראה ברור מאליו שהכל כפי מה שהוא, הרי שבאמת בכל רגע ורגע קיימת אין סוף אפשרויות שונות כיצד יראה היקום, וזה עוד בלי להזכיר את זה שהמציאות גם צריכה להוות בכל רגע את מה שקיים.

כך שלא רק שהמציאות בכל רגע מהווה את כל מה שקיים, היא גם מהווה את מה שקיים באפשרות אחת מבין אין סוף אפשרויות שונות.

עכשיו, אם ניקח את כל האפשרויות השונות כולן של כיצד המציאות יכולה להיות, ונדחס את כולן לתוך נקודה אחת קטנה של רגע אחד ומקום אחד, גם זה עצמו עדיין לא באמת ימחיש את מהותה האמיתית של המציאות.

*

לאדם בשכל האנושי אין יכולת להבין באמת את המהות של מה שהיה לפני הזמן, או בשביל הדיוק ובמילים אחרות: את מה שמהווה את הזמן בכל רגע מחדש.

מאחר שהמהות של המציאות היא כ"כ גדולה, והאדם בכלל נמצא בתוך המציאות עצמה, לכן קשה לשכל אנושי רגיל להבין בשכל רגיל (ראה כאן) את המהות של המציאות וכולי.

הבנת המהות של המציאות היא כ"כ גדולה, עד כדי כך שהיא לא נכנסת לתוך מחשבה רגילה, ועד כדי כך שמרוב שאי אפשר לחשוב עליה, משום כך היא נקראת בשפת האדם "כלום". אך באמת מה שנדמה לאדם ככלום, זה הדבר היחיד שבאמת קיים שמהווה את הכל כנ"ל.

*

כל מה שקיים בתוך המציאות, אלו הכל חלקים שונים וצמצומים שונים של מהות אחת.

זו הסיבה שהאדם נמצא כל הזמן בעולם של שינויים, הפכים, ספקות, שאלות, תשובות וכולי.

מנקודת המבט של המציאות אין שום שאלה בשום נושא בעולם. מנקודת המבט של המציאות קיימת רק מהות אחת שמהווה את הכל.

מנקודת המבט של המציאות, היא השתיקה של השלמות. שתיקה שהיא הכל. שתיקה שכוללת בתוכה את כל הדיבורים כולם. שתיקה שאי אפשר אפילו לא לחשוב אותה. שתיקה גם ממחשבות.

מנקודת המבט של המהות האחת של המציאות, אין שני מקומות שונים, אין שני זמנים שונים, אין שתי צורות שונות, ואין שתי ישויות שונות. מנקודת המבט של המציאות, הכל זאת מהות אחת.

מאחר שהכל נמצא בתוך מעין מחשבה של המציאות כנ"ל, ממילא אין שום הבדל מהותי בין שום דבר לשום דבר.

*

הסיבה היחידה שנדמה לאדם שיש הבדל בין דברים שונים בכלל, ובין ה"אני" שלו לבין דברים אחרים, היא רק משום שהוא שוכח שהכל זו מהות אחת שמהווה את הכל באופן שווה.

מאחר שהאדם אינו מבין את המהות האחת, משום כך נדמה לו שקיימים דברים שונים. אך באמת הכל כולל הכל זאת מהות אחת.

מצד האמת, אין שום הבדל ולא יכול להיות שום הבדל בין שום דבר לשום דבר, מאחר שמהות אחת מהווה את כל מה שקיים בכל מקום ובכל זמן.

ההבדלים כולם הם רק הבגדים של המציאות.

ז"א האדם עצמו הוא סוג של בגד של המציאות, שרואה בגדים אחרים של המציאות.

מצד האמת, כאשר האדם רואה משהו, הוא בעצם רואה את עצמו ממש. כי מהותו של האדם זהה לחלוטין ונמצאת באחדות מוחלטת עם כל דבר אחר.

ורק משום שהאדם אינו זוכר את העניין הזה, רק משום כך הוא שוכח שהוא עצמו ממש נמצא בכל דבר שקיים.

*

הידיעה היחידה שאותה האדם מעולם לא למד, היא הידיעה שקיימת מציאות.

הדבר היחיד שלא יכול שלא להיות קיים הוא ה"כלום".

הידיעה שעומדת בבסיסן של כל הידיעות כולן, היא ידיעת המהות של המציאות, דהיינו הכלום / השלם.

ראה: שורש הידיעות.

*

מי שימשיך להתבונן בעניין יראה את האמת והיא שמצד האמת הדבר היחיד שבאמת ראוי לקרוא לו כלום, הוא כל מה שישנו.

הסבר:

מה שנקרא אצל האדם כלום, הוא בכלל הדבר הגדול ביותר שמהווה את כל הדברים כולם.

ולכן מה שישנו, דהיינו כל הדברים כולם מהותם היא מה שהאדם קורא לו כלום.

אבל, יותר מכך, כל מה שישנו הוא באמת כלום אמיתי. משום שהוא רק צורה חיצונית וצמצום חלקי וגוון חלקי של משהו אחר.

לשום דבר שישנו אין בכלל מהות אמיתית והוויה עצמית.

שום דבר אינו יכול לקיים את עצמו בכוחות עצמו. (התודעה של האדם אינה יכולה לקיים את עצמה בכוחות עצמה).

הכלום האמיתי הוא מה שישנו, שהוא רק נדמה לאדם כמשהו בעל ישות עצמאית, למרות שבאמת אין לו ישות עצמית כלל.

*

בכל אחד מהדברים שקיימים במציאות, בכל אחד מהם קיים חלק כלשהו של המהות של המציאות עצמה.

כדי להכיר את המהות של המציאות, צריך להכיר את כל הדברים שבתוכה (ראה כאן).

השכל של המציאות נמצא בכל דבר ודבר שיש בעולם.

כל נקודת מבט שקיימת בעולם, כל דעה שיש בעולם, השורש שלה הוא המהות של המציאות.

מי שיחקור את כל הדעות כולן, יגלה בסופו של דבר שכאשר הוא מגיע אל הקצה של הכל, הוא מגיע אל מה שנקרא כלום שהוא ה"שלם" שממנו מתהווה הכל בכל רגע מחדש כנ"ל.

הלוגיקה האנושית של האדם מבוססת על חוסר היכולת להבין שכל ההפכים הם מהות אחת.

ברגע שהאדם מבין שהכל זו ישות אחת, באותו הרגע הוא הופך לאדם רוחני אמיתי, ורק אז הוא מתחיל לחיות באמת.

*

ועכשיו ע"פ הנ"ל ניתן נקודות למחשבה לגבי מספר נושאים:

*

יש / אין אלוהים.

שני המשפטים נכונים באותה המידה.

יש אלוהים = יש מציאות שמהווה את הכל.

אין אלוהים = אין אלוהים שנפרד מהאדם, אלא הכל זו מהות אחת.

*

יש / אין נשמה.

יש נשמה = המהות של המציאות מהווה את כל מה שנדמה כחומר.

אין נשמה = הנשמה לא נפרדת מהחומר, היא מהווה את החומר עצמו.

*

בחירה חופשית. הכל צפוי והרשות נתונה. ידיעה ובחירה.

כפי שהתבאר כאן, המציאות היא הגורם היחיד ש*באמת* בוחר מה לעשות. האדם שבתוך המציאות רק *נדמה* לו שהוא בוחר מה לעשות. אך כאשר האדם מבטל את הישות שלו לחלוטין למציאות, דהיינו רואה את המציאות כפי מה שהיא רואה את עצמה, הוא מקבל בחירה חופשית כמו של המציאות.

*

חיים / מוות.

חיים אמתיים וחיים נצחיים יש רק למהות של המציאות. כל השאר הן רק תופעות חולפות.

האדם עצמו מפחד למות, רק משום שהוא חושב שהוא זה הגוף / התודעה העצמית שלו ואינו מבין כי אין לו ישות עצמית נפרדת מהמציאות.

מצד האמת, גם אם התודעה של האדם תעלם לגמרי, הרי שהוא יחזור להיות מה שהוא היה קודם לכן, דהיינו אלוהים. בדיוק כמו אדם שמתעורר מחלום, שהוא עדיין נשאר חי...

*

מדע / אסטרופיזיקה / קוסמוגוניה:

הנ"ל שופך אור על תופעות מדעיות וקוסמולוגיות רבות. כגון: תאוריית הכל, תורת היחסות, תורת הקוונטים, סופרפוזיציה קוונטית, קריסה קוונטית, הצופה הקוונטי, יקומים מקבילים, עולמות מקבילים קוונטיים, עקרון אי הוודאות, קריסת פונקציית הגל, בעיית המדידה, ניסוי שני הסדקים, תורת השדות הקוונטית, אנרגיית נקודת האפס, אופק אירועים, אינפלציה קוסמית, אנרגיה אפלה, בעיית המסה החסרה, גיל היקום, היווצרות היקום, הילה של חומר אפל, המפץ הגדול, הפרדוקס של גיל היקום, הקבוע הקוסמולוגי, התפשטות היקום, זמן פלאנק, חומר אפל, חוק וין, חור לבן, חור שחור, חור תולעת, חורים שחורים, יקום מחזורי, יקום מקביל, כוכב כפול, מהירות האור, מהירות מילוט, מסע בזמן, מסת מנוחה, מרחב / זמן, פרדוקס בנטלי, פרמטר הסקאלה של היקום, פרמטר הצפיפות, צורת היקום, צפיפות היקום, קרינת הרקע הקוסמית, תאוריית המצב היציב, תווך בין כוכבי ועוד.

נחדד ונאמר, כי מי שרואה את התמונה המלאה כולה של המציאות כנ"ל, מבין את שורש נקודת האמת ואת חלקי האמת שמסתתרים בתוך כל התופעות הפיזיקאליות ובתוך כל התיאוריות השונות לגבי היקום וכולי.

*

הבנת הנ"ל לעומק נותנת גם משמעות חדשה למשפטים נפוצים בשפת בני האדם.

לדוגמא:

כאשר אדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר, הכוונה היא שהוא לא רוצה שום דבר שאינו ממשי, דהיינו מה שישנו. מה שהאדם באמת רוצה זה את השום דבר / כלום / ה"שלם" שמהווה את כל מה שישנו.

פשוט אפשר להתבונן כל משפטים שונים שבהם מופיעים הביטויים, שום דבר / אף אחד / כלום / כל דבר וכיו"ב, ולראות כיצד המשפטים מקבלים משמעות חדשה.

כי כמובן הדבר היחיד שאותו רוצה האדם יותר מכל, זאת להרגיש אחדות מלאה עם ה"שלם" שהיא המציאות עצמה.

*

ונקודה נוספת חשובה להבהרה:

האין סוף הוא אינו הדבר הגדול ביותר ! יש אין סוף גדול יותר מאין סוף אחר ! ההעדר של הכלום הוא כלום אחר ששונה מהכלום הראשון. ונסביר ונחדד:

מצד האמת למציאות יש מקיף ומקיף למקיף עד אין סוף.

ז"א גם המציאות עצמה, גם היא נמצאת בתוך מציאות אחרת, וגם היא נמצאת בתוך מציאות אחרת וכן הלאה עד אין סוף ממש.

לכל סיבה יש סיבה וגם לסיבה של כל הסיבות דהיינו לסיבה הראשונה, גם לה יש סיבה אחרת שקודמת לה, וגם לה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף ממש.

לכל רצון יש רצון אחר שקודם לו עד אין סוף, ולכל מהות יש מהות אחרת פנימית יותר וכן הלאה.

אלא מה ? אז מדוע אנחנו אומרים שיש סיבה ראשונה ? שיש מהות אחת למציאות וכולי ?

תשובה:

כאשר השכל האנושי של האדם מגיע אל הגבול שלו, שם הוא עוצר. ז"א כאשר השכל של האדם מגיע אל המהות האחת והיחידה של המציאות, דהיינו האין סוף / הכלום / ה"שלם" שמהווה את הכל, באותו הרגע האדם עוצר את המשך החיפוש פנימה.

מדוע ?

משום שהחל מהנקודה הזאת ואילך, כל נקודה פנימית יותר, היא זהה לחלוטין לנקודה הראשונה האחת שבה עצרנו.

לדוגמא, אם נשאל ממה עשוי הכלום עצמו מהי המהות שלו עצמו ? התשובה שנקבל היא כלום. אנחנו נוכל לומר שזה כלום אחר, מהות אחרת, בורא אחר, אלוהים אחר, מציאות אחרת וכולי, אך באמת זה חסר משמעות עבור השכל האנושי, משום שלא ניתן בשכל אנושי להגדיר הבדל כלשהו בין המהות הראשונה לבין המהות שלה עצמה.

בקיצור: כאשר האדם מגיע לנקודה שבה השכל נעצר, דהיינו אין אפשרות טכנית אנושית להתקדם יותר, כי תמיד מקבלים את אותה התשובה לאותה השאלה, שם בדיוק עוצרים. ז"א אפשר להמשיך, ואכן באמת יש המשך על גבי המשך, אך זה מתרחש בשכל אחר שאינו אנושי.

ההמשך הוא בעיקר רגשי, אל לא בשכל האנושי. ז"א בשכל האנושי אפשר להגיע עד נקודה X, והחל משם רק הדמיון / הרגש יכולים להמשיך את המסע...

*

כמו כן יש להבהיר, כי כל מה שנכתב באתר שאפשר להגיע לידיעה שלמה של המציאות, הכוונה היא ברמה השכלית האנושית של האדם, לרמה הזאת אפשר להגיע אל השלמות של ידיעה שאין גדולה ממנה.

אחרי שהאדם מגיע אל ידיעה שלמה של המציאות, דהיינו יוצא מחוקי הלוגיקה המצומצמים, רק אז האדם מקבל שכל אמיתי... רצון אמיתי... בחירה אמיתית... רק אז האדם מתחיל לחיות, רק אז יש לאדם בכלל ישות אמיתית... ורק אז האדם באמת מתחיל ללמוד משהו אמיתי עד אין סוף...

*

סיכום:

אין טוב יותר מאשר לדעת את האמת.

כאשר האמת של המציאות ברורה לאדם בשלמות, דהיינו האדם מבין את המהות של המציאות בשלמות, אז הוא מרגיש אחדות מלאה עם המציאות ומרגיש שלמות אמיתית.

על האדם להתבונן בכל הנ"ל עד שהעניין הנ"ל יחלחל לעומק של האדם, ויגרום לאדם להרגיש את ההרמוניה השלמה עם המציאות.

*

ראה גם: * אמת מוחלטת. האם קיימת ואיך להגיע ?.

* שכל. מהו שכל אמיתי ? מהו שכל מוגבל ?.

* הפכים זהים. מהי האמת הבלתי תלויה ? מהי מהותה של המציאות כולה ?.

* פרדוקסים. מה חובה על האדם להבין, ומה אי אפשר להבין ?.

* פרדוקסים. האם קיימים פרדוקסים במציאות ?.

* ציר הזמן. מרחב המקום. כמה גדולים / קטנים הם ?.

קרא עוד על התמונה המלאה , שורש המציאות , גבולות השכל האנושי , פשטות , מחשבות , שורש הרצון , סופרפוזיציה קוונטית ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה www.EIP.co.il