השפעת הורמון הגדילה על חילוף החומרים של הפחמימות – יעקב עזרא

נעשו מספר רב של מחקרים, אשר בדקו השפעת הורמון הגדילה על חילוף החומרים של הפחמימות, רוב המחקרים נעשו IN VITRO והשפעת הורמון הגדילה על משק הגלוקוז אפשר לחלק לשניים: השפעה דמוית אינסולין והשפעה נוגדת אינסולין. מיד לאחר חשיפת הרקמה להורמון הגדילה נמצאו צריכה מוגברת של סוכר ודיכוי בפירוק השומנים. תופעה זו בולטת בעיקר ברקמות שנלקחו מהחיות ללא יתרת המוח. בניגוד לכך, אינקובציה כרונית של הרקמות עם הורמון הגדילה מראה ירידה ניכרת בקצב ניצול הסוכרים על ידם. כאן הפגם מתרחש ברמה של תהליכים מטבוליים בסיסיים כגון מעגל על שם קרבס (מעגל חומצת הלימון) וקרוב לוודאי הורמון הגדילה משפיע גם ברמה של פוספורילציה ותפעול של CANP או הפיכת של PROTEINE KINASE ל PTROTEINE PHOSPHATASE.

IN VIVO נמצאו ירידות מהירות ברמת הסוכר בנסיוב תוך שעה לאחר הזלפת הורמון הגדילה לאנשים בריאים ולאנשים עם חסר אינסולין. תופעה דומה נצפתה אצל חולדות וגם מחקרים אצל ילדים מחוסרי הורמון גדילה, הראו ירידה ברמת הסוכר בנסיוב. האומנם היה ספק רב לגבי תופעות היפוגליקמיות (תת סוכר בדם) של הורמון גדילה.רוב המחקרים לא הצליחו להדגים את התופעה ולכן קרוב לוודאי שלתופעה הנ"ל אין שום משמעות פיזיולוגית.

במצבים של חסר הורמון גדילה הילדים מראים תת רמה של סוכר בדם בצום ורגישות יתר לאינסולין.במצבים האלו מצביעים על ירידה בקצב יצור סוכר תוך כבדי. יש לציין שקצב יצור הסוכר יורד למרות נוכחות גליקוגן ברמות תקינות בתוך תאי הכבד. מתן הורמון גדילה לילדים (GHD) הראה עליה ברמות הסוכר בצום, עליה בקצב ייצור סוכר תוך כבדי ועליה ברמות האינסולין בנסיוב. סבילות לסוכר נמצאה גבוהה מהנורמה או נשארה ללא שינוי. אומנם רגישות לאינסולין ירדה תחילה, מתן הורמון גדילה אך נשארה ללא שינוי לאחר שישה חודשים של טיפול בהורמון גדילה.

השפעת הורמון הגדילה על קצב חילוך החומרים של הפחמימות מתרחשת גם ברמת הכבד וגם ברמת רקמות היקפיות. נוכחות הפגם ברמת הכבד למרות חסר שינוי בגליקוגן מעלה אפשרות שקיימת חסימה כלשהי בשחרור הסוכר מן הכבד. מחקרים יותר מתוחכמים נערכו באנשים בריאים על ידי טכניקת הזלפת אינסולין בניטור גבוה של רמת הסוכר בנסיוב. גם כן נראתה ירידה בקצב יצור הסוכר בתוך הכבד וירידה בקצב ניצול הסוכרים ברקמות השריר וברקמת השומן. התוצאות של רוב המחקרים מאפשרים לסכם שקיימת למעשה תנגודת לאינסולין ברמת הכבד וברמת הרקמות ההיקפיות לאחר מתן הורמון גדילה לאנשים בריאים. חשוב לציין כי גם במצבים בהם קיימת הפרשה אנדוגנית (פנימית) מוגברת של הורמון גדילה נמצא מצב של ירידה בקצב יצור הסוכר תוך כבדי וירידה בקצב ניצול הפחמימות ברקמת השריר. שני מצבים הם אקר ומגליה ושחמת הכבד (צירוזיס) במצב זה יש רמות גבוהות של הורמון גדילה.

רוב המחקרים הודות השפעת הורמון בגדילה על חילוף החומרים של הפחמימות, בדקו ילדים חברי הורמון גדילה או בוצעו באנשים בריאים לאחר מתן הורמון גדילה לפרקי זמן שונים. בשנים האחרונות עקב שימוש הולך וגובר בהורמון גדילה ונוכחות הולכת וגוברת של חולים מבוגרים חסרי הורמון גדילה, עניין רב מושקע במשק הסוכר במצבים אלו.

מבוגרים עם קומה נמוכה וחסר של הורמון גדילה אינם מראים היפוגליקמיה (תת סוכר בדם) של צום, אך צום למשך כארבעה ימים בכל זאת מביא למצב של תת סוכר בנסיוב. טיפול על ידי הורמון גדילה גורם לעליה ברמות הסוכר בצום אצל חולים אלו. לא נצפו הפרעות בסבילות לסוכר בחולים כפי שהוכח על ידי מדידת המוגלובין A1. לעומת זאת קיימת ירידה  במחזור הסוכר אצל מבוגרים מחוסרי הורמון גדילה, כאשר מייחסים את המחזור למשקל גוף של החולים, אך מחזור הסוכר נחשב לתקין כאשר מייחסים אותו למסת הגוף הרזה (LBM) טיפול משלים עם הורמון גדילה איננו מביא לשינוי כלשהו במחזור הסוכר לפי המחקר הנ"ל.

בנוסף מבוגרים עם חסר הורמון גדילה וקומה נמוכה ומבוגרים על נתוני משקל תקינים מראים רמות אינסולין נורמאליות בצום לפי מחקרים אחדים, כאשר חולים עם השמנת יתר מראים רמות גבוהות מן התקין, הדבר נחשב כמדד תנגודת לאינסולין. כמו כן, מחקר אחר שבדק 4 חולים מחוסרי הורמון גדילה וקומה נמוכה הראה רמות גבוהות של אינסולין בנסיוב לאחר צום של לילה.ישנה סברה שמצב של תנגודת לאינסולין בא לביטוי יותר מאשר רגישות יתר לאינסולין בחולים חברי הורמון גדילה, כאשר הם סובלים בן היתר מהשמנת יתר, ירידה במסת השרירים נצפתה אצל חולים מבוגרים עם חסר הורמון גדילה מגבירים אף יותר תנגודת לאינסולין.

חסר הורמון גדילה נחשב למצב קלאסי של רגישות יתר לאינסולין. סבילות לאינסולין אצל חולים מבוגרים חסרי הורמון גדילה, אצל חולים בעלי חסר נרכש של הורמון גדילה אינם מראים הבדל משמעותי בהשוואה לקבוצת אנשים בריאים. לעומת זאת, בקבוצת מבוגרים עם רמות גבוהות של אינסולין הייתה תגובה של רגישות לאינסולין אקסוגני (חיצוני), לכן נמצא זה ביחד עם נוכחות רמות גבוהות אינסולין בצום מרמז על קיום של תנגודת לאינסולין, אפילו במצב של חסר הורמון גדילה. מקובל הניח שהשפעת הורמון הגדילה על חילוף החומרים של הפחמימות מתרחשת לאחר הקולטן, אך בכל אופן מנגנוני הפעולה – הפרעה ביצור סוכר בכבד, האם קיים פגם במנגנונים של ויסות נגד או פגם של זמינות הסובסטרטים לצורך ויסות נגד עדיין לא ידועה בצורה מספקת. חשוב לציין שלמרות כל המחקרים טרם נבדקו השפעת הורמון הגדילה במבוגרים עם משק הסוכר על ידי שימוש בטכניקות מיוחדות של העמסת אינסולין בניטור קבוע של רמת הסוכר בנסיוב.